הפסיפס ברחבת הכניסה לבניין בית-המשפט העליון
ברחבת הכניסה לבניין מוצב קטע מרהיב ביופיו של רצפת פסיפס, שהובא מבית-הכנסת העתיק של חמת גדר (שהייתה בזמנו עיר מרחצאות רומית). הפסיפס שמתוארך לראשית המאה החמישית שוחזר על-ידי רשות העתיקות והוצב ברחבה לפני הכניסה הראשית לבניין. במרכז הפסיפס, המעוטר בשני אריות ושני ברושים, מופיעה כתובת נדירה בארמית המציינת את שמות התורמים לבניית בית-הכנסת. קטע הפסיפס נתגלה בשנת 1932 על ידי פרופ' סוקניק מן האוניברסיטה העברית (אביו של יגאל ידין). הוא הוצב בכניסה לבניין בשל מספר סיבות:
- משולבות בו שלוש כתובות המתארות תרומות אזרחי העיר לבניית בית-כנסת מקומי. הכתובות מרמזות על כך שגם הקמתו של מבנה בית-המשפט העליון מקורהּ בתרומה.
- אחד התורמים לבניית בית-הכנסת מכונה "ארדה". לדעת החוקרים הכוונה היא לאיש שמקצועו הוא "אדריכל", והרי מבנהו של בית-המשפט העליון נודע בין היתר בזכות תכנונו הארכיטקטוני יוצא הדופן.
- בפסיפס מתוארים אריות, שהם כידוע סמל העיר ירושלים.
התמונה המוצבת בכניסה לבניין
בתמונה, שצוירה על-ידי הצייר האנגלי פול בני (Paul Benney), מופיעים האנשים שהיו מעורבים בפרויקט הקמתו של המשכן החדש של בית-המשפט העליון. הציור אינו מתאר מעמד אמיתי אשר התקיים במציאות אלא מונטז' לאלה שלקחו חלק בתכנון הבניין ובהקמתו. בתמונה ניתן לראות את האנשים הבאים (מימין לשמאל):
- טדי קולק ז"ל: ראש עיריית ירושלים בעת הרלוונטית.
- הלורד ג'ייקוב רוטשילד: יו"ר קרן רוטשילד, "יד הנדיב", אשר מימנה את הקמת המבנה. הלורד רוטשילד גם היה חבר בוועדת השופטים בתחרות הארכיטקטונית.
- עדה כרמי-מלמד ורם כרמי ז"ל: האחים כרמי הם הארכיטקטים שזכו בתחרות בשנת 1986 ותכננו את מבנה בית-המשפט העליון. כל אחד מהם זכה, בנפרד, בפרס ישראל באדריכלות.
- הנשיא מאיר שמגר: נשיא בית-המשפט העליון בעת הרלוונטית. היה חבר בוועדה שבחרה את הארכיטקטים ולקח חלק פעיל בתכנון המבנה.
- אליעזר רהט: מהנדס, מנהל הפרויקט, אשר היה אחראי על תקצוב בעלי המקצוע ועל התיאום ביניהם.
- סר ישעיהו ברלין ז"ל: פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת אוקספורד ומנאמני "יד הנדיב" בעת הרלוונטית.
- השופט שמואל צור: רשם בית-המשפט העליון בעת הרלוונטית. כיום מכהן כשופט בית הדין הארצי לעבודה.
- חיים הרצוג ז"ל: נשיא המדינה בעת הרלוונטית.
- יצחק רבין ז"ל: שר הביטחון ומ"מ ראש-הממשלה בעת תכנון המבנה וראש-הממשלה בעת חנוכת הבניין בשנת 1992.
- שמעון פרס ז"ל: ראש-הממשלה בעת תכנון המבנה ושר החוץ בעת חנוכת הבניין. לימים נשיא מדינת ישראל.
- ארתור פריד: מנכ"ל "יד הנדיב" בעת הרלוונטית.
אחד התנאים של משפחת רוטשילד לתרומת המבנה היה להצניע את העובדה שהם תרמו את הכספים לבנייתו. ישנם בכל זאת רמזים לתרומתם. הראשון שבהם הוא הטיילת המדורגת המובילה מהרחוב לכניסה הראשית למבנה, המכונה "מעלות דבורה". דבורה הוא שמהּ העברי של דורותי דה רוטשילד. הרמז השני מבוטא בפסיפס הגדול, שהוצב מול הכניסה הראשית ואשר מעיד על התרומה להקמת הבניין. רמז נוסף מצוי בכתובת הצנועה בכניסה לבניין, שבה נאמר כי המבנה נבנה ביוזמת "יד הנדיב", והמילה נדיב מזכירה לכל ישראלי את בני משפחת רוטשילד ואת מפעליהם הפילנתרופיים למדינת ישראל וליישוב בארץ ישראל בסוף המאה ה-19.
תכנון וסגנון ארכיטקטוני ייחודייםבתכנון הבניין נשענו הארכיטקטים על מספר עקרונות מרכזיים: ראשית, מיקומו של בית-המשפט העליון הוא בקריית בן-גוריון (קריית הלאום) בסמוך לכנסת (הרשות המחוקקת) ולמשרדי הממשלה (הרשות המבצעת). שנית, סגנון הבניין הוא שילוב בין אדריכלות מודרנית לבין אדריכלות אקלקטית המתייחסת לירושלים ולמבניה לאורך הדורות. שלישית, המבנה של בית-המשפט העליון מושפע מערכים של צדק, חוק ואמת והוא מקבל השראה ממטאפורות מקראיות. רביעית, המבנה צריך לבטא הוד והדר אך אל לו להיות מונומנטלי יתר על המידה. עליו להשתלב בסביבה ולכבד את אופייה של ירושלים.
הסגנון הארכיטקטוני של המבנה מכונה גם "פוסט מודרני", דהיינו מצד אחד חללים ומוטיבים מודרניסטיים ומצד שני ציטוטים וזיקה לארכיטקטורה קדומה, בעיקר כפי שהיא מופיעה בירושלים. כתוצאה מסגנון זה מופיעים בכל אגפי הבניין מוטיבים מנוגדים זה לצד זה:
- הישן מול החדש: אלמנטים מנוגדים היוצרים מתח אך גם השלמה. בכניסה לבניין, למשל, נראה מצד ימין קיר אבן אשר מדמה בנייה עתיקה בירושלים ומהווה זכר לעבר. מולו ישנו קיר לבן, חלק, המייצג את ההווה ואת העתיד.
- הקו הישר מול הקו העגול: קו ישר וקו עגול מהווים מרכיב אופייני לבנייה מודרנית, שכן הם משקפים את שתי הצורות הגיאומטריות הבסיסיות ביותר. אך מסתבר כי הם יכולים לשמש גם כביטוי חזותי לביטויים מקראיים הקשורים לנעשה בבניין: קו עגול מתחבר למושג צדק על-פי הפסוק: "ינחני במעגלי צדק למען שמו"(תהילים פ"ה), בעוד שהקו הישר מסמל את דרך הישר ואת יושרם של המשפטים "צדיק אתה ה' וישר משפטיך" (תהילים קי"ט). הצדק במקרא הוא אידיאל נשגב שאליו תמיד צריך לשאוף, ככתוב בפרשת שופטים: "צדק צדק תרדוף" (דברים ט"ז). הקו הישר מסמל את החוק שלו גבולות ברורים וידועים. החוק הוא יצירה מעשית יותר אשר צריכה להוביל ולשאוף לאידיאל הצדק. תפקידו של בית-המשפט הוא לקשר ולגשר בין החוק לבין הצדק.
- ניגוד בין פנים לחוץ: לאורך כל אגפי הבניין נעשה שימוש מֵרבי באור טבעי, כך שאדם המבקר בבניין מקבל תחושה מתמשכת כי הוא נמצא בשער שבין מקום חיצוני ופתוח לבין מקום סגור.
נתונים על הבניין
שטחו הכולל של הבניין הוא 22,000 מ"ר. השטח המפותח סביבו הוא 22 דונמים. בנייתו של המבנה נמשכה שלוש שנים וחצי (1989 עד 1992). בבניית המבנה הועסקו מעל 3000 בעלי-מקצוע. שיטת העבודה הייתה תכנון תוך כדי ביצוע. בסך הכול היו 16 חלופות מאז בחירת הדגם הזוכה של האחים כרמי ועד התוצר הסופי.
הכניסה הראשית
בכניסה לבניין מתנשא גרם מדרגות ההולך ומתכנס, אשר משרה אווירה של סמטה ירושלמית טיפוסית ובה מנורות המזכירות פנסי רחוב. מצד ימין נמצא קיר אבן רחב מֵמדים בעל סגנון עתיק המתאפיין באבנים גדולות לא מעובדות ובבנייה יבשה (ללא מלט), דמוי חומה ירושלמית עתיקה. בבסיס הקיר קבועות מראות היוצרות אשליה אופטית של קיר בעל יסודות עמוקים, דבר אשר מזכיר את הבנייה בירושלים (המתבצעת לרוב על-פני שכבות ארכיאולוגיות קדומות יותר). הקיר מהווה רמז ליסודיות ולשורשיות של האמת, של הלכות המשפט ושל העיר ירושלים. ממולו, מצד שמאל, ישנו קיר לבן, חלק ונטול עיטורים. לתעלות בבסיס "הקיר הירושלמי", שם קבועות מראות, וכן לבסיס הקיר הלבן יש גם תפקיד פונקציונלי של הפרדה בין הטקסטורות השונות של הקיר והרצפה.
כבר ברחבת הכניסה אפשר להבחין במוטיבים המאפיינים את הבניין: ישן מול חדש, קו ישר מול עגול והניגוד בין פנים וחוץ. אף שבפועל המבקר נמצא בתוך המבנה, הוא לא נכנס דרך שער מונומנטלי וברור המסמל את הניגוד בין חוץ ופנים הבניין כפי שנהוג בהרבה מבני ציבור אחרים. תחת זאת מתקבל הרושם שהמעבר בין פנים לחוץ בכניסה לבניין הוא הדרגתי. לגרם המדרגות מבנה פירמידלי והוא מוביל לכאורה מהארץ לשמים, באופן ההולם את המטאפורה המקראית: "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהילים פ"ה, י"ב).
החלון הפנורמי
בקצה גרם המדרגות ניצב חלון קמור רחב ממדים הצופה אל הנוף הירושלמי. לחלון הפנורמי שני תפקידים מרכזיים באדריכלות הבניין. ראשית, הוא מאפשר חדירת אור טבעי, המסמל בתרבות ובמסורת תקווה, טוב, נאורות, בהירות, תבונה, שקיפות, צדק, טוהר ואמת ("האמת תצא לאור", "הצדק יצא לאור"; וידועה אִמרתו של השופט ברנדיס, שופט בית-המשפט העליון בארצות-הברית, כי "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר"). שנית, מהחלון הפנורמי נשקפת "תמונת ירושלים" המהווה את התפאורה המוצלחת והיפה ביותר לאופי הבניין. ניתן להביט מהחלון מזרחהּ לעבר שכונת נחלאות ומרכז העיר. התפתחותהּ של ירושלים מן העיר העתיקה לעיר החדשה, ממזרח למערב, מתבטאת גם בפיתוחו של מתחם קריית הלאום, שנועד לרכז יחד את שלוש רשויות השלטון: הכנסת, משרדי הממשלה ובית-המשפט העליון.
"בית השער": הפירמידה והספרייה
ההשראה לפירמידה באה מקבר זכריה ומיד אבשלום אשר בעמק יהושפט למרגלות הר הזיתים. בראש הפירמידה מצויים פתחים המאפשרים לאור השמש לחדור פנימה. לפתחים מִתאר מעגלי, בניגוד למבנה הפירמידה המתאפיין בקווים ישרים וחדים. הרצפה כוללת עיצוב גיאומטרי המהווה מעין בבואה של הפירמידה. חלל זה מכונה "בית השער", כיוון שהוא מהווה את הכניסה הסמלית-רשמית לבניין. השם "בית השער" מגלם את המוקד המשפטי העירוני הקדום – שער העיר: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך... ושפטו את העם משפט צדק" (דברים ט"ז 19).
הפירמידה מצופה מבחוץ בנחושת מחומצנת כמחווה לכיפות הכנסייה הרוסית שבמגרש הרוסים, מקום משכנו של בית-המשפט העליון עד לשנת 1992. הציפוי נועד ליצור המשכיות ולהזכיר כי המסורת השיפוטית עברה יחד עם בית-המשפט העליון למבנה החדש.
מסביב לפירמידה נמצאת הספרייה המשפטית, הבנויה כמעגל ומחולקת לשלושה מפלסים. כל אחד מהמפלסים משרת אוכלוסייה אחרת – לקומה הראשונה יכולים עורכי-הדין והמבקרים להיכנס בשעות הבוקר ולעיין בספרי המשפט. בקומה השנייה והשלישית נמצאות לשכות של העוזרים המשפטיים והמתמחים של השופטים המכהנים וכן לשכותיהם של שופטי בית-המשפט העליון בדימוס.
מיקום הספרייה ב"בית השער" של הבניין, במקום מרכזי ביותר שכולם עוברים דרכו, מדגיש את חשיבותו ואת עליונותו של הספר, המבטא את החוק, את החוכמה ואת התרבות. מקום זה לדעת האדריכלים הוא מרכז המבנה. אפשר להבחין בכך שהריצוף של הבניין אכן "מתנקז" למרכזו של אזור זה - מרכזו של הריצוף בדיוק מתחת למרכזהּ של הפירמידה. הבאים לבית-המשפט רואים תחילה את ספרי החוקים בדרכם לאולמות המשפט, כיוון שהחוק הוא הבסיס למלאכת השיפוט ותפקיד השופטים לפרש את החוק. הדין אשר נעשה בתוך האולמות הוא על-סמך הידע והניסיון הקיימים בספרי החוקים שניתן למצוא בספרייה.
הפירמידה הוצבה פה מטעמים שונים. הפירמידה היא מוטיב אופייני לארכיטקטורה פוסט-מודרנית. הפירמידה גם הייתה קירוי אופייני למבני קבורה יהודיים עתיקים בירושלים. הפירמידה בתרבות המצרית נועדה לסמל את מושג הנצח, כיוון שהיא הייתה משכן הנצח לפרעה לאחר מותו. לפי האדריכלים הפירמידה והספרייה לא נועדו לשרת רק את דורנו אלא להיות משכן לעשיית צדק לדורי דורות.
המבואה
אזור זה משמש רחבה ציבורית, אולם גדול שבו הציבור יכול להמתין לפני כניסתו לאולמות המשפט. לאורך המבואה אפשר להבחין בניגודים המאפיינים את אדריכלות הבניין: פנים מול חוץ, ישן מול חדש וקו ישר מול מעגל. אור טבעי נכנס פנימה דרך הפתחים שבתקרה ודרך החלונות שמסביב. מצד שמאל ניתן להבחין ב"קיר הירושלמי" ובו חמישה שערים לחמשת אולמות המשפט. בימי קדם על פי המקרא השופטים ישבו בשערי העיר: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך... ושפטו את-העם משפט-צדק" (דברים ט"ז). צורת השערים מצטטת את המִתאר העתיק של פתחים ציבוריים במזרח הקדום. צורה זו של פתח מכונה "שער מדורג". השערים הם גם לביטוי לנגישות של בית-המשפט. כל אדם יכול להיכנס לצפות כמעט בכל אחד מהדיונים שנשמעים בפני בית המשפט העליון (למעט עניינים ביטחוניים או תיקים שבהם מעורבים קטינים) וזאת מכיוון שהצדק לא רק צריך להיעשות אלא גם להיראות על-ידי הציבור. מצד ימין של המבואה קיר לבן, שטוף אור שמש עם גומחות גליליות מודרניות שבהן ספסלים חצי-מעגליים לישיבה. הריצוף של המבואה אלכסוני ובו רצועות שיש בהירות, המכוונות את עינו של המבקר לכיוון הכניסה לאולמות.
אולמות המשפט
אולמות המשפט נבדלים זה מזה בגודלם ובעיצובם הפנימי, אך המבנה הארכיטקטוני הבסיסי שלהם דומה. לכולם תכנית כללית דומה שמקורהּ בבזיליקה הרומית: מבנה אורכי, שני טורי עמודים לאורכו ומעליהם חלונות שמהם נכנס האור הטבעי לתוך האולם. מבנה הבזיליקה הרומית שימש במקור בתרבות הרומית כמבנה ציבורי מלכותי, בין היתר לצורכי משפט. בעת העתיקה מבנה זה שימש גם את הסנהדרין. לימים, הבזיליקה שימשה גם כמבנה ציבורי לתפילה: מבנה זה שימש את היהודים בתקופת התלמוד לבנייה של בתי-כנסת, את הנוצרים לבניית כנסיות ואת המוסלמים לבניית מסגדים.
אף שמקור המִתאר עתיק, הוא מיושם במבנה בית המשפט בנטייה הפוסט-מודרנית של כל הבניין. הקירות חלקים ונטולי אמנות. בכך מבוטאת השאיפה לעשיית צדק בבהירות וללא "תפאורה" מיותרת, אשר עלולה להסיח את דעתם של השופטים מהדיון המשפטי. העיטור היחיד באולם הוא סמל המדינה הנמצא מאחורי מושב השופטים ורק היושבים מול השופטים רואים אותו. פתחֵי הכניסה לאולמות עוצבו באופן שלא יפריע ככל הניתן למהלך המשפט: פתח הכניסה לאולם הוא כפול וצדדי, כדי שתנועת הציבור הנכנס לצפות במשפט תפריע באופן המועט ביותר לשופטים ולמתדיינים. גם צירי הדלתות בנויים כך שאי-אפשר לטרוק את הדלתות.
אור טבעי מאיר את האולם מתוך אשנבי-גג שנבנו בין הקירות החיצוניים לבין העמודים. העמודים עצמם מרמזים על הפרדה בין פנים וחוץ. בכל אולמות המשפט (למעט באולם א') ישנם שני תאים בצדדים. תא אחד מיועד לאסירים ולעצירים והתא השני לעיתונות. במפלס נמוך יותר מדוכן השופטים מצוי מקום מושבם של מזכיר/ת ההרכב ושל הקלדנ/ית. עורכי-הדין ישובים בצורת חצי-גורן מול דוכן השופטים. המבקרים במשכן רשאים על-פי רוב להיכנס לאולמות המשפט במהלך הדיונים, אך נדרשים לכבד את כללי ההתנהגות החלים בהם. חובה לכבות טלפונים סלולאריים וכן אסור לצלם את מהלך הדיונים או להקליטם. בכל אולמות המשפט אין על הקירות ולוּ שעון אחד. בכך מבוטאים השאיפה והרצון לעשות משפט צדק עם כמה שפחות אילוצים חיצוניים ומגבילים.
בכל האולמות מעל מרכז אזור ההתדיינות – בין שולחן השופטים לבין שולחן עורכי הדין – ישנו צוהר מעגלי גדול המספק אור לאזור ההתדיינות. מִתארו המעגלי יוצר המחשה ויזואלית למושג צדק ברוח הפסוק "...ינחני במעגלי צדק..." (תהילים כ"ג). אפשר לומר גם שהצדק הוא מעל כולם. דוכן השופטים ושולחן עורכי-הדין משלימים אף הם יחד צורה של מעגל.
בכל האולמות ניצב בקיר האחורי מתִאר מעץ אדר מולבן המדמה את ה"משרביה". זה הוא אלמנט דקורטיבי בארכיטקטורה המוסלמית המאפשר לראות ולא להראות. דקורציה זו גם מסמלת את מיקומנו בין מזרח למערב וגם בולעת את ההד באולם וכך משפרת את האקוסטיקה הפנימית.
מעבר הכנסת
ביציאה מן המבואה לכיוון אגף המִנהלה ניצב חלון גדול שממנו נשקף שביל המוביל לכנסת. זה הוא ציר דרום-צפון של הבניין. ציר זה מבטא הן את הקשר הן את ההפרדה שבין הרשות המחוקקת לבין הרשות השופטת. ציר זה גם מזכיר בסגנונו את ה"קארדו" הרומי-ביזאנטי מן העיר העתיקה בירושלים.
הסמלים
בכניסה לאגף המִנהלה קבוע על הקיר תבליט המורכב מתשעה ריבועים. בכל ריבוע מופיע סמל מסוים. תשעת הסמלים מייצגים את האגפים השונים בבניין על-פי מאפיינים של צורה ושל חומר-גלם. הם גם מופיעים בדגם מוקטן ושקוף כמחזיקי השלטים באגפים השונים.
-
שורה עליונה: מימין מִתאר רבוע שעשוי ברובו מעץ ומדמה את לשכות השופטים הנמצאות בקומה העליונה של הבניין. במרכז סמל שחציו העליון בעל צורת עין ואשר מדמה את אגף האבטחה של הבניין. משמאל סמל צבוע אפור המדמה את אגף התחזוקה.
-
שורה אמצעית: מימין האבן הירושלמית ועליה מתאר של שער מדורג, המייצגים את המבואה ואת הכניסות לחמשת האולמות שבבית-המשפט. במרכז פירמידה ומסביבהּ מעגל העשויים נחושת עם פטינה, אשר מייצגים את אגף הספרייה שבמרכזהּ הפירמידה. משמאל צורה של קשת מדורגת המסמלת את חצר הקשתות שבאגף המִנהלה.
-
שורה תחתונה: מימין צבוע אפור המדמה את אגף הקפיטריה. במרכז מִתאר של תשעה ריבועים קטנים / סורגים העשוי פלדה ואשר מדמה את אגף הכליאה שנמצא מתחת לבניין. משמאל צורה של חצי קשת עם פתחים העשויה אבן ירושלמית ואשר מדמה את הכניסה הראשית לבניין.
המנהלהבאגף המִנהלה מרוכזים המדורים השונים של בית-המשפט: מדור אזרחי, מדור פלילי, מדור בג"ץ ומדור מִנהלי. כמו-כן, באגף זה נמצאות לשכות הרשמים והמזכירה הראשית.
חצר הקשתותחצר הקשתות מוקפת בקומה הראשונה בחדרי אגף המִנהלה של בית-המשפט ובקומה השנייה בלשכות השופטים. החצר מעוצבת בדמיון רב לחצר שבמוזיאון רוקפלר שבירושלים. גם בה שער תלת-קשתי המזכיר את שערי ירושלים בתקופה הרומית. החצר בנויה מאבן וחצויה לאורכה באמת-מים. האבן, שנחצבה מן האדמה, והמים, שבהם נשקפים השמיים, מציבים זה מול זה שני ניגודים ברוח המקרא: "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהילים פ"ה). במרכז "חצר הקשתות" ישנה תעלת מים צרה, שבה המים זורמים לאיטם. המים במסורת מסמלים חיים, חוכמה, טהרה וצדק. גם פה באים לידי ביטוי המוטיבים המאפיינים את כל המבנה:
ישן מול חדש: המתחם כולו מודרניסטי בעיצובו המינימליסטי והמופשט, אך הוא מחקה סגנון ארכיטקטוני מן העבר: הח'אן, המוכר בארץ ישראל בתקופה המוסלמית. מתחם זה מעלה בזיכרון גם את החצרות הפנימיות של שכונת מאה שערים עם בארות המים באמצע כל חצר וגם מבנים מהתקופה המנדטורית בירושלים. החצר אשר מסמלת את מרכז החיים, מסמלת כי אזור זה בבניין הוא במרכז העשייה. רוב העשייה המשפטית של בית-המשפט נעשית סביב החצר הזאת, בלשכות השופטים ובאגפי המִנהלה התומכים בעבודת השופטים. החצר כולה מצופה אבן בהירה שמקורהּ ממצפה רמון. התחושה במקום יבשה ומדברית, ביטוי למוצאו של העם היהודי מהמדבר.
ישר מול עגול: במתחם זה מופיעים הקווים המעגליים בקשתות ובחלונות שבקומה ראשונה ואילו החלונות של לשכות השופטים בקומה העליונה הם מלבניים. המים עצמם נובעים מתוך מִתאר עגול, אך לאחר מכן הם זורמים בתוך תעלה בעלת מִתאר ישר. זרימת המים לאורך התעלה הישרה מסמלת את ההליכה בדרך האמת ובדרך הישר וממחישה ויזואלית פסוק מעמוס (ה' 24): "ויגל כמים משפט וצדקה כנחל איתן".
פנים מול חוץ: אדם העומד בחצר הקשתות נמצא בלב הבניין, באגף המִנהלה. הוא עומד באזור פתוח, תחת כיפת השמיים.
בקצה הדרומי של חצר הקשתות ממוקם "מוזיאון מורשת בתי-המשפט". המוזיאון מתאר את התפתחותהּ של מערכת המשפט במדינת ישראל ואת ההשפעות של התקופה העותומאנית ושל התקופה המנדטורית על מערכת המשפט. במוזיאון מוצגים תערוכות שונות וכן פריטים הקשורים לפסיקות תקדימיות של בית-המשפט העליון.
