Skip Navigation LinksJudgesRetired

מידע זה יעלה בקרוב

 

 

שמעון אגרנט (נשיא)SPEditorשמעון אגרנט (נשיא)שמעוןאגרנטנשיא בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-5 בספטמבר 1906, בארצות הברית. קיבל חינוך עברי אצל מורים פרטיים ובבתי ספר עבריים בשיקגו. בשנת 1922 , בהיותו בן 16 שנה, ביקר יחד עם הוריו בארץ ישראל ולמד שלושה חודשים בגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב. בשנת 1929 קיבל את התואר דוקטור למשפטים באוניברסיטה בשיקגו. בשנת 1930 עלה לארץ. באפריל 1932 הוסמך כעורך דין. לאחר תקופה של התמחות במשרד עו"ד מ' עליאש בירושלים, פתח משרד לעריכת דין בחיפה. בין השנים 1950-1935 לימד כמורה מן החוץ למשפט פלילי בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. בשנת 1940 מונה כשופט של בית משפט השלום בחיפה. בשנת 1948 מונה כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה. בשנת 1950 מונה כשופט בבית המשפט העליון. בין השנים 1966-1954 השתתף כפרופסור אורח במשפט פלילי באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1960 מונה כממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. בין השנים 1966-1960 כיהן בתפקיד אב בית הדין של הקונגרס הציוני. בין השנים 1968-1965 כיהן כחבר בית הדין הקבוע לבוררות בהאג. בשנת 1968 הוענק לו פרס ישראל במדעי המשפט. בין השנים 1976-1965 כיהן כנשיא בית המשפט העליון. בשנת 1974 עמד בראש ועדת החקירה הממלכתית,""ועדת אגרנט"", לחקר נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים. החל משנת 1975 כיהן כחבר הוועדה המייעצת של הארגון לשלום העולם על ידי החוק. בין השנים 1976-1975 השתתף בסמינריונים בחוק הפלילי בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים. בשנותיו בבית משפט העליון כתב פסקי דין רבים, אשר דנו בשאלות מכריעות והרות גורל. אגרנט שימש אב בית דין במשפטים רבים אשר עיצבו את דמותה המשפטית של מדינת ישראל ואת חוקתה הבלתי כתובה. הוא ישב בערעורי קסטנר ואייכמן, שהביאו את שואת יהודי אירופה לפתחו של בית המשפט העליון. בערעורו של אייכמן, הוא כתב את החלק בפסק הדין הדן בשאלת סמכותו של בית המשפט הישראלי לשפוט את אייכמן. במלאכת מחשבת הוא ארג את הרעיון של סמכות השיפוט האוניברסלית לכדי פסק דין, שנלמד מאז בקרב משפטנים ואחרים בעולם כולו, המבסס את סמכותם של בתי דין מקומיים לשפוט פשעים נגד האנושות. פסק דינו הידוע ביותר והמצוטט ביותר הוא פסק הדין בבג"צ 73/53 חברת "קול העם" נ' שר הפנים. פסק דין זה המכונה "בג"צ קול העם", מהווה בסיס למשפט החוקתי הישראלי. הוא בחן בו את חופש הביטוי ואת גבולותיו, כשהוא מתנגש עם בטחון המדינה ועם שלום הציבור, וקבע את מבחן "הוודאות הקרובה" לפסילת ביטוי שיש בו ודאות קרובה לפגיעה בבטחון המדינה או בשלום הציבור. בפסק הדין הארוך והמנומק ביסס אגרנט את חופש הביטוי כזכות עילאית במשפט החוקתי של ישראל, וקבע בזאת לממשיכי דרכו את הדרך בה ניתן להגן על זכויות האזרח וחופש הביטוי עת הם מתנגשים עם אינטרסים אחרים, נוגדים. אגרנט נתן את הטון ביצירתה של "מגילת זכויות שיפוטיות", מערכת של תקדימים משפטיים, שהסתמכה על מגילת העצמאות כמבטאת את ערכי האומה. בשנת 1976 פרש מכס השיפוט. נפטר בשנת 1992 , בגיל 86.<img alt="" src="/JudgePhotos/agranat.png" style="BORDER:0px solid;" />
יצחק אולשן (נשיא)SPEditorיצחק אולשן (נשיא)יצחקאולשןנשיא בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-18 בפברואר 1895, בקובנה שבליטא. קיבל חינוך מסורתי ועברי, ולמד בגימנסיה הרוסית. בשנת 1912 עלה לארץ והתגורר בתל אביב. בשנת 1915 סיים את לימודיו בגימנסיה העברית ""הרצליה"". במאי 1918 התגייס לגדוד העברי ושירת בו עד לפירוקו במאי 1921 . הוא השתחרר בדרגת סרג'נט. עם שחרורו מהגדוד העברי הצטרף ל"הגנה" ושימש זמן מה כמורה בחדרה. בשנת 1923 נסע ללונדון לצורך לימודיו באוניברסיטת לונדון. בשנתיים הראשונות למד מדעי החברה, ובשנת 1924 נרשם ללימודי תואר ראשון במשפטים שאותם סיים בהצלחה בשנת 1927. בשנת 1927 חזר לארץ ישראל, הוסמך כעורך דין והצטרף למשרד עורכי הדין של עו"ד עליאש בירושלים. עבודתו הראשונה היתה ייצוג של קבוצת יהודים שכתבי אישום הוגשו נגדם בעקבות מאורעות תרפ"ט. תפקיד שאותו ביצע בהצלחה רבה, שכן כל היהודים אשר ייצג זוכו במשפטם. כעורך דין הוא הרבה להופיע במשפטים בעלי עניין ציבורי, כגון: משפטים שעסקו בהגבלת העלייה לישראל, בהגבלת רכישת קרקעות על ידי יהודים מערבים וכן בעניינים הקשורים לארגון "ההגנה". בשנת 1948 מונה כשופט בבית המשפט העליון. בין השנים 1949 ל 1950- עמד בראש ועדת החקירה הפרלמנטרית לבדיקת המשק בצה"ל. בשנת 1951 שימש כיושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השנייה. בשנת 1953 מונה כממלא מקום נשיא בית המשפט העליון. בשנת 1954 מונה כנשיא בית המשפט העליון. עיקר תפקידו כנשיא היה הסדרת נהלי עבודה תקינים וכן קביעת כללים אתיים לשופטים, כגון הימנעות מהבעת דעה פוליטית. בין היתר, הוא מונה לחקור את "פרשת לבון". בפברואר 1965 פרש מכס השיפוט. זמן קצר אחר כך קיבל את התואר "יקיר ירושלים" ונבחר לנשיא מועצת העיתונות. בדצמבר 1973 שכל את בנו היחיד יורם, שנהרג בעת שירותו במילואים. בשנת 1978 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי ""דין ודברים"". נפטר בשנת 1983 , בגיל 88.<img alt="" src="/JudgePhotos/olshen.png" style="BORDER:0px solid;" />
תיאודור אורSPEditorתיאודור אורתיאודוראורשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-20 במארס 1934, בפולין. בגיל שנתיים עלה לישראל. סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר המחוזי בעפולה. בשנת 1952 התגייס לצה""ל ושירת בצבא, תוך כדי לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1955 סיים את שירות החובה בצה""ל ובמקביל סיים גם את לימודי המשפטים. בין השנים 1967-1957 עסק בעריכת דין במשרד פרטי. בשנת 1967 מונה לכהן כשופט של בית משפט השלום בעפולה. בשנת 1970 מונה כשופט בפועל בבית המשפט המחוזי בנצרת. בשנת 1973 מונה במינוי של קבע כשופט בבית משפט המחוזי בנצרת. בשנת 1982 מונה כשופט בפועל בבית משפט העליון. בשנת 1983 מונה כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, ואף שימש פעמים אחדות כנשיא בפועל של בית משפט זה. בשנת 1989 מונה כשופט קבוע בבית המשפט העליון. בשנת 1996 כיהן כיושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה 14- ולראשות הממשלה. בשנת 2000 מונה לעמוד בראש הוועדה הממלכתית לבדיקת אירועי אוקטובר 2000 . היו אלה האירועים שבמהלכם פרץ גל של הפגנות ומעשי אלימות מצד ערביי ישראל כתגובת תמיכה על פריצתה של אינתיפאדת אל אקצה. "ועדת החקירה הממלכתית לבירור ההתנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000 " עוררה עניין ציבורי רב במשך שלוש שנות כהונתה. בשנת 2003 מונה כמשנה לנשיא בית המשפט העליון. בשנת 2004 פרש מכס השיפוט.
פרופ' מנחם אלוןSPEditorפרופ' מנחם אלוןמנחםאלוןשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-1 בנובמבר 1923, בדיסלדורף שבגרמניה. בשנת 1933 נמלטה משפחתו להולנד. בשנת 1935 עלה עם משפחתו לארץ ישראל, לתל אביב. בין השנים 1945-1938 למד בישיבת חברון בירושלים והוסמך לרבנות. לקראת תום לימודיו בישיבת חברון החל בלימודיו בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בתל אביב. סיים את לימודיו בשנת 1948 והוסמך כעורך דין. בשנת 1948 התגייס לצה"ל ושירת כתובע צבאי. בין השנים 1950-1949 עבד כמזכיר ועדת הכספים של הכנסת. בין השנים 1954-1950 למד בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית. בין השנים 1954-1951 עסק כעורך דין במשרדו של עו""ד ד""ר בוקסבוים. בין השנים 1962-1955 כיהן כעוזר בכיר ליועץ המשפטי לממשלה וכיועץ מיוחד למשפט עברי במשרד המשפטים. בשנת 1956 החל בהוראה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית במקצועות דיני משפחה ומשפט עברי. בשנת 1962 קיבל את התואר דוקטור למשפטים והוזמן לקבל את הקתדרה למשפט עברי בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1963 עמד בראש המכון לחקר המשפט העברי באוניברסיטה. במשך תקופה זו היה חבר בוועדות ציבוריות שונות להכנת חוקים בתחומי משפט שונים, שימש כפרופסור אורח בפקולטות למשפטים בחוץ לארץ וכעורך המחלקה למשפט עברי באנציקלופדיה יודאיקה. כן שימש כחבר הוועד הפועל וועדת הקבע של האוניברסיטה העברית, ובמוסדות אקדמיים אחרים באוניברסיטה. כתב ספרים ומחקרים שונים, במיוחד בתחום המשפט העברי. בשנת 1972 קיבל את התואר פרופסור. בשנת 1977 מונה כשופט בבית המשפט העליון. בשנת 1979 הוענק לו פרס ישראל. N.Y.U Law School - בין השנים 1985-1984 , הקים קתדרה למשפט עברי ב בשנת 1988 מונה כמשנה לנשיא בית המשפט העליון. בשנת 1993 פרש מכס השיפוט
יצחק אנגלרדSPEditorיצחק אנגלרדיצחקאנגלרדשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד בשנת 1933 בפרנקפורט דמיין וגדל והתחנך בשוויץ. בשנת 1951 עלה ארצה. בשנים 1948-1949 למד בישיבת מונטרי שוויץ בראשות הרב אבוצקו זצ"ל. בשנת 1951 קיבל תעודת בגרות פדראלית בשוויץ. בשנים 1951-1952 למד בישיבת בני עקיבא כפר-הרא""ה. בשנת 1958 סיים לימודי מוסמך משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בעל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת פריז משנת 1966. משנת 1958 ועד שנת 1997 שימש מרצה בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, תחומי התמחותו דיני חיובים, דת ומדינה, משפט השוואתי ותורת המשפט. בשנת 1960 התקבל כחבר בלשכת עורכי הדין בישראל לאחר התמחות בבית המשפט העליון ובפרקליטות המדינה. בשנים 1962-1963 שירת בפרקליטות הצבאית. בשנים 1971-1974 שימש מנהל המכון לחקר המשפט העברי באוניברסיטה העברית. משנת 1992 חבר האקדמיה הלאומית למדעים בישראל. משנת 1996 חבר מן המניין באקדמיה הבינלאומית למשפט השוואתי. חתן פרס זוסמן לשנת 1990 ופרס ישראל למשפט לשנת 1997. פרסם ספרים ומאמרים בישראל ומחוצה לה בנושאים הבאים: דיני נזיקין, דת ומדינה, תורת המשפט, משפט יהודי, עשיית עושר ולא במשפט, משפט השוואתי, כשרות משפטית ואימוץ ילדים. בשנת 1997 מונה לכהונת שופט של בית משפט העליון. ביום 06/04/2003 פרש לגימלה.
הרב פרופ' שמחה אסףSPEditorהרב פרופ' שמחה אסףשמחהאסףשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-8 ביולי 1889, בלובן (מחוז מינסק) שברוסיה. למד בישיבות סלוצק וטלז. בעת לימודיו בישיבה עסק רבות בנושאים תורניים מחקריים. היה בקי בספרי משפט זרים, כגון המשפט האירופי (בעיקר של צרפת ואנגליה), המשפט הרומי והמשפט האמריקני. בשנת 1921 עלה לארץ עם העלייה השלישית ושימש כמורה בבית המדרש למורים של תנועת המזרחי בירושלים. בשנת 1925 כיהן כמרצה לספרות הגאונים, ובהמשך - לספרות רבנית באוניברסיטה העברית בירושלים, במשך כ 30- שנה. בפרק מן הזמן, כיהן גם כרקטור האוניברסיטה העברית בירושלים. שימש כרב והיה מוכר כתלמיד חכם "ליטאי", עקב לימודו בישיבות הליטאיות. הוא נודע כבעל כושר רטורי גבוה, ושיעוריו היו פופולריים ביותר בקרב תלמידיו. הוא העביר שיעור יומי בתלמוד, אשר שודר ברדיו קול ישראל. עסק בפעילות ציבורית; היה פעיל בתנועת המזרחי ובמערכת החינוך הדתי בישראל. בין השאר, הוא ייצג את תנועת המזרחי בוועד הלאומי והיה חבר בית דין הכבוד של ההסתדרות הציונית העולמית. בין השנים 1946-1929 כתב מחקרים, מאמרים וספרים העוסקים בגאונים, בחינוך העברי, במשפט העברי ובהיסטוריה של עם ישראל בימי הביניים. בין ספריו: "מקורות לתולדות החינוך בישראל", "ספר הישוב", "העונשין אחר חתימת התלמוד", "בתי הדין וסדריהם", "תשובות הגאונים מן הגניזה", ועוד. בשנת 1948 מונה כשופט בבית המשפט העליון, למרות שלא היה משפטן. זאת - בשל בקיאותו במשפט העברי וכדי ליתן ייצוג גם לחוגים הדתיים. לשם כך חוקקו חוק מיוחד שכונה: "חוק אסף". הוא נמנה עם ההרכב הראשון של בית המשפט העליון, ומכאן גם חשיבותו בכתיבת פסקי דין. אחד מפסקי הדין החשובים שכתב היה פסק דין בעניין מילר, שלימים נודע כציון דרך בדיני ירושה. נפטר בשנת 1953 , בגיל 64
עדנה ארבלSPEditorעדנה ארבלעדנהארבלשופטת בית המשפט העליון בדימוסנולדה בישראל. בשנים 1962-1964 שירתה בצה"ל, ובמקביל החלה ללמוד משפטים בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית. בשנת 1967 סיימה את לימודי המשפטים, ולאחר התמחות בת שנתיים במשרד עו"ד פרטי הוסמכה כעורכת בדין בשנת 1969, ועבדה כשנתיים במשרד עורך דין פרטי. בשנים 1972-1988 עבדה בפרקליטות מחוז המרכז, בארבע השנים האחרונות שימשה פרקליטת מחוז המרכז. בשנים 1975-1979 למדה לתואר שני במשפטים באוניברסיטת בר-אילן. שימשה כחברה בצוות אוספי החומר לוועדת החקירה בראשות כבוד השופט כהן, שחקרה את אירועי סברה ושתילה. כתבה את דו"ח הוועדה שמינה היועץ המשפטי לממשלה בעקבות חקירת המשטרה ב"פרשת אוטובוס קו 300", שימשה כנציגת שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה בוועדות שונות, לימדה במכון לקרימינולוגיה ולמשפט פלילי באוניברסיטת תל אביב ובקריה האקדמית אונו. בשנים 1988-1996 כיהנה כשופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב. בינואר 1996 מונתה לכהן כפרקליטת המדינה. שימשה כמ"מ היועץ המשפטי לממשלה בהעדרו. ישבה בראשות ועדת פרקליטות 2000 ובראשות וועדה שגיבשה קוד אתי לפרקליטים, השתתפה בדיונים ברומא, האג ושטרסבורג בנושא בית הדין הבינלאומי הפלילי. במאי 2004 מונתה לכהונה שופטת בית המשפט העליון. ביום 22/06/2014 פרשה לגימלה.
שלמה אשרSPEditorשלמה אשרשלמהאשרשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-25 במאי 1910, בעיר פשמישל שבגליציה. בשנת 1928 סיים את לימודיו בבי""ס תיכון, והצטרף לתנועה הציונית. בין השנים 1928-1932 למד בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת לבוב ובקרקוב. בשנת 1932 סיים את לימודיו וקיבל תואר מגיסטר למשפטים.באותה שנה התחיל את התמחותו בבית המשפט בפשמישל. בשנת 1928 הצטרף לתנועה הציונית. בשנת 1933 עלה לארץ ישראל והצטרף לקיבוץ של הנוער הציוני. בשנים 1933-1936 עבד בעבודה פיסית כחבר קיבוץ. בשנת 1939 עבד את הבחינות לעורכי דין זרים. בשנת 1941 הוסמך כעורך דין. בשנים 1941-1942 עבד כעורך דין שכיר במשרדו של עו""ד ישי. בשנים 1942-1946 שירת בצבא הבריטי. בשנים 1946-1948 חזר לעבוד כעורך דין שכיר במשרדו של עו"ד ישי. בשנת 1948 עם קום המדינה גויס לצה"ל. בשנת 1949 החל לעבוד במשרד המשפטים בתפקיד סגן פרקליט מחוז ת""א, ולאחר זמן מה התקדם לדרגת סגן פרקליט המדינה. בתחילת שנת 1952 פתח משרד לעריכת דין יחד עם שותפו עו"ד משה פורת. בשנת 1965 מונה כשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בשנת 1974 מונה כשופט בפועל בבית המשפט העליון. בשנת 1977 מונה כשופט קבוע בבית המשפט העליון. בשנת 1977 עמד בראש ועדה אשר הוקמה למניעת ניגוד אינטרסים אצל שרים וסגני שרים. הוועדה הוקמה לשם שמירת טוהר המידות של שרים וסגניהם ונקראה "ועדת אשר". בשנת 1980 פרש מכס השיפוט. נפטר בשנת 1999 ,בגיל 89. נפטר ביום 01/01/1999
ד"ר משה בייסקיSPEditorד"ר משה בייסקימשהבייסקישופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-1 בינואר 1921, בפולין. חונך בבית ספר דתי וסיים את לימודיו בבית ספר עברי בעיר דז'אלושיצה. מגיל צעיר ועד עלייתו ארצה, היה חבר בתנועת "הנוער הציוני" ופעיל בעיקר בעיר קרקוב. בשנת 1945 פעל במרכז לגולה באיטליה. בשנת 1945 עלה לארץ ישראל והיה חבר קיבוץ תל-יצחק. לאחר מכן, עבד במוסד החינוכי חקלאי במגדיאל, במזכירות העובד הציוני וכן היה פעיל בעלייה ב'. משנת 1946 היה חבר ב"הגנה". בין השנים 1949-1946 למד משפטים בארץ והשתלם באוניברסיטת "סורבון" בפריז, במיוחד במשפט בינלאומי פומבי. בשנת 1948 , בזמן מלחמת השחרור, שירת בצה"ל ושוחרר בדרגת סרן בתפקיד קצין מטה לבעיות אישיות במטכ"ל. בין השנים 1952-1949 ניהל את המחלקה לאירופה וצפון אפריקה במסגרת עליית הנוער בצרפת. בשנת 1950 הוסמך למדעים גבוהים במשפט, באוניברסיטת "סורבון" בפריז. בשנת 1951 קיבל את התואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת "סורבון". בין השנים 1953-1952 התמחה במשרד עו"ד י' רוטנשטרייך. בסוף שנת 1953 הוסמך כעורך דין. בין השנים 1954-1953 עסק בעריכת דין במשרד עו"ד א' פולונסקי. בין השנים 1960-1954 עסק בעריכת דין במשרד עו""ד מ' פורת ועו"ד ש' אסף. בשנת 1960 מונה לכהונת שופט של בית משפט השלום בתל אביב-יפו. בין השנים 1969-1960 עסק בהוראה בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב. בשנת 1968 מונה כשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בשנת 1975 מונה כשופט בפועל בבית המשפט העליון. בשנת 1979 מונה כשופט בבית המשפט העליון. בשנת 1991 פרש מכס השיפוט. היה פעיל במוסדות ציבור, כגון: הקונגרס היהודי העולמי, "יד ושם" (יושב-ראש הוועדה לחסידי אומות העולם וחבר המועצה), הליגה למלחמה בשחפת. נפטר בשנת 2007 , בגיל 86.
דורית ביניש (נשיאה)SPEditorדורית ביניש (נשיאה)דוריתבינישנשיאת בית המשפט העליון בדימוסנולדה בתל אביב, בת לחוה ואהרון ורבה. אמה חוה הייתה מחנכת, ואביה אהרן איש ציבור, תרמו שניהם רבות לחברה בישראל. בשנים 1962-1960 שירתה בצה"ל. את השכלתה המשפטית רכשה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1966 קיבלה תואר ראשון של בוגר משפטים ובשנת 1968 סיימה את לימודי המוסמך. עם סיום לימודיה החלה את דרכה המקצועית בשירות הציבורי, תחילה כפרקליטה בפרקליטות מחוז ירושלים, ולאחר מכן בלשכה הראשית של פרקליטות המדינה. בין השנים 1982-1976 כיהנה כמנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. בין השנים 1988-1982 שימשה בתפקיד המשנה לפרקליט המדינה, והייתה ממונה על ייצוג המדינה בפני בית המשפט העליון, בתיקים חוקתים ומנהליים, בעתירות נגד החלטות ממשלה נגד פעילות רשויות הצבא ובהתדיינויות העקרוניות שבין הפרט לבין המדינה. בשנת 1982 מונתה לתפקיד המשנה לפרקליט המדינה, ובראשית שנת 1989 הייתה האשה הראשונה שמונתה לתפקיד פרקליטת המדינה. בתפקיד זה כיהנה במשך 7 שנים. מלבד האחריות לייצוג המדינה בבתי המשפט, נטלה חלק בייעוץ משפטי לרשויות השלטון. בדצמבר 1995 מונתה לכהונת שופטת בית המשפט העליון. בספטמבר 2006 הייתה האשה הראשונה שמונתה לכהונת נשיאת בית המשפט העליון.<img alt="" src="/JudgePhotos/benish.png" style="BORDER:0px solid;" />
ד"ר גבריאל בךSPEditorד"ר גבריאל בךגבריאלבךשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-13 במארס 1927, בהלברשטט, שבגרמניה. בשנת לידתו עברה משפחתו להתגורר בברלין. בשנת 1938 עבר עם משפחתו להתגורר באמסטרדם שבהולנד. בשנת 1940 עלתה המשפחה לארץ ישראל. החל משנת 1943 היה חבר בארגון "ההגנה". בשנת 1945 סיים את לימודיו בבית הספר התיכון בבית הכרם בירושלים. את לימודי המשפטים החל באוניברסיטה העברית וסיים אותם בהצטיינות בשנת 1950 בלונדון. לאחר מכן, נותר באנגליה והתמחה במשרדו של דוד וייצמן, עורך דין וחבר הפרלמנט הבריטי. בין השנים 1953-1951 שירת בפרקליטות הצבאית בצה""ל וסיים את שירותו הצבאי בדרגת סר"ן. בשירות המילואים התקדם לכהונת שופט בבית הדין הצבאי לערעורים, בדרגת אלוף משנה. בשנת 1953 החל לעבוד בפרקליטות המדינה. התמחה בתחומי המשפט הפלילי והאזרחי והופיע בערכאות משפטיות שונות. בין השנים 1962-1960 הופקד על הכנת התביעה וניהולה במשפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן. בשנת 1969 מונה לתפקיד פרקליט המדינה. בשנת 1970 טיפל בהגנתו של מרדכי רחמים, מאבטח בחברת "אל-על", שהואשם בהריגת מחבלים בשדה התעופה בציריך. בשנת 1982 מונה כשופט בבית המשפט העליון. . בשנת 1984 כיהן בתפקיד יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה 11- בשנת 1997 פרש מכס השיפוט. עמד בראש הוועדה המייעצת לעניין מינויים לתפקידים בכירים בשירות המדינה. כיום הוא מכהן, בין היתר, כיושב-ראש הוועדה לתכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון בבנק ישראל.
דוד בכורSPEditorדוד בכורדודבכורשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-19 בדצמבר 1910, בירושלים. עד שנת 1932 שהה עם הוריו במצרים ולאחר מכן חזר לארץ ישראל. בשנת 1931 סיים את לימודיו בבית הספר התיכון באלכסנדריה שבמצרים, במגמת מתמטיקה והנהלת חשבונות. בין השנים 1942-1933 עבד בבית המשפט המחוזי בירושלים, בתפקיד מתורגמן לשפות עברית, ערבית ואנגלית. בשנת 1941 סיים את לימודיו בבית הספר למשפטים בירושלים וקיבל את התואר מוסמך למשפטים. בשנת 1943 הוסמך כעורך דין. עד קום המדינה שירת ב"הגנה". בין השנים 1949-1948 שירת בצה"ל. עם כיבוש נצרת והגליל המזרחי מונה לסגן המושל הצבאי לגליל המזרחי והעליון. בשירות המילואים בצה"ל שימש כסנגור צבאי. בין השנים 1970-1943 שימש כעורך דין במשרד יעקב סולומון-ליפשיץ ושות', תחילה כשכיר ומשנת 1952 כשותף. בשנת 1971 מונה כשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה. בשנת 1977 מונה כשופט בפועל בבית המשפט העליון. בשנת 1978 מונה כשופט בבית המשפט העליון. בשנת 1980 פרש מכס השיפוט. בשנת 1994 מונה כיושב-ראש ועדת ערר לפי חוק מס שבח מקרקעין וכן כיושב-ראש ועדת השחרורים לפי חוק העונשין. נפטר בשנת 2000 , בגיל 90.
מרים בן פורתSPEditorמרים בן פורתמריםבן פורתשופטת בית המשפט העליון בדימוסנולדה ב-26 באפריל 1918, בויטבסק, שברוסיה, וגדלה בקובנה שבליטא. בשנת 1936 עלתה לישראל. בשנת 1945 , סיימה את לימודי המשפטים והוסמכה כעורכת דין, לאחר התמחות במשרדו של עו"ד יצחק אולשן. בשנת 1948 החלה לעבוד במשרד המשפטים והתקדמה לתפקיד סגן פרקליט המדינה. בשנת 1958 התמנתה כשופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים. בשנת 1975 מונתה כנשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים. בשנים 1978-1964 , במקביל לתפקידה כשופטת, עסקה בהוראה באוניברסיטה העברית והגיעה לדרגת פרופסור חבר. בשנת 1976 מונתה כשופטת בפועל בבית משפט העליון. ובשנת 1977 מונתה לבית המשפט העליון במינוי של קבע והיתה לאישה הראשונה שמונתה כשופטת בבית המשפט העליון. בין השנים 1988-1983 כיהנה כמשנה לנשיא בית המשפט העליון. בשנת 1988 פרשה מכס השיפוט. בין השנים 1998-1988 כיהנה בתפקיד מבקרת המדינה. בתקופת כהונתה כמבקרת המדינה, היוותה הגב' בן פורת גורם בעל השפעה ופעלה למינהל תקין בכל מוסדות השלטון. היא נחשבה כמי שיצקה תכנים חדשים למוסד המבקר, ועוררה את המשרד ליטול תפקיד אפקטיבי במלחמה בשחיתויות השלטון והמינהל הציבורי. בין היתר, אילצה את המפלגות השונות לפרסם את רשימות התורמים להן, וביקרה את צה"ל על כך שמסיכות הגז שחילק ערב מלחמת המפרץ הראשונה היו בלתי יעילות. הדו"חות שפרסמה עוררו הד נרחב בציבור, במיוחד הדו"ח שפורסם בשנת 1992 , שצייר תמונה קשה של התנהלות שלטונית מושחתת, מינויים פוליטיים ומתן כספים ייחודים. בשנת 1991 הוענק לה פרס ישראל על מפעל חיים.
צבי ברנזוןSPEditorצבי ברנזוןצביברנזוןשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-26 בפברואר 1907, בצפת. התחנך בילדותו ב"חדר" ובישיבה. בשנת 1926 סיים את לימודיו בקולג' הסקוטי של צפת. בשנת 1929 סיים את לימודי המתמטיקה והפיסיקה וקיבל תואר בוגר במדעים של ממשלת המנדט. בין השנים 1931-1929 עבד כמורה לעברית ולמתמטיקה בצפת. בשנת 1931 נסע לאנגליה והמשיך בלימודיו. בשנת 1934 קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת קיימברידג' באנגליה. בשנת 1935 נתקבל כחבר ב"באר" האנגלי. בשנת 1936 הוסמך כעורך דין. התמחה במשרדו של עו"ד משה זמורה וקיבל רישיון לעריכת דין של תנועת העבודה. בין השנים 1949-1936 כיהן בתפקיד היועץ המשפטי בוועד הפועל של ההסתדרות וכמנהל המחלקה המונציפלית. ימים אחדים לפני הכרזת המדינה, נתבקש על ידי פנחס רוזן, שר המשפטים הראשון של מדינת ישראל, לנסח טיוטה להכרזת המדינה. הוא כלל את המונח "דמוקרטיה" במגילה, אך היא הוצאה במהלך הניסוחים האחרונים. בין השנים 1953-1949 כיהן בתפקיד מנהל כללי במשרד העבודה. בשנת 1953 מונה כשופט בבית המשפט העליון. בשנת 1977 פרש מכס השיפוט. כיהן בתפקיד יושב-ראש המוסד לבוררות מוסכמת. נפטר בשנת 2000 , בגיל 93.
אהרן ברק (נשיא)SPEditorאהרן ברק (נשיא)אהרןברקנשיא בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-16 בספטמבר 1936, בקובנה שבליטא. עבר את השואה בגטו קובנה. בשנת 1947 עלה לארץ ישראל ולמד בבית הספר התיכון ש"ליד האוניברסיטה" בירושלים. בשנת 1958 קיבל את התואר מוסמך למשפטים מהאוניברסיטה העברית. בין השנים 1960-1958 שירת בצה"ל, בלשכת היועץ הכספי לרמטכ""ל. בשנת 1963 סיים בהצטיינות את עבודת הדוקטורט, שנושאה "אחריות שילוחית וטובת המעביד". בד בבד עבר התמחות בעריכת דין והוסמך כעורך דין. בין השנים 1967-1966 למד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד. בשנת 1968 נתמנה כפרופסור באוניברסיטה העברית. בשנת 1974 מונה כדיקן הפקולטה למשפטים. בשנת 1975 הוענק לו פרס ישראל למדעי המשפט. בין השנים 1978-1975 כיהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בשנת 1978 היה חבר בצוות המשא ומתן לגיבושם של הסכמי קמפ-דייוויד. באותה שנה החל לכהן כשופט בבית המשפט העליון ובמקביל הצטרף לראש הממשלה מנחם בגין כיועץ משפטי במשא ומתן בקמפ-דייוויד. בין השנים 1983-1982 היה חבר בוועדת החקירה הממלכתית בעקבות טבח סברה ושתילה. החל משנת 1992 התמקדה פעילותו השיפוטית בעיקר בקידום ובעיצוב המהפכה החוקתית שיצרו, לשיטתו, חוקי היסוד העוסקים בזכויות האדם, כגון זכות השוויון, חופש העיסוק וחופש הביטוי. בשנת 1993 , עם פרישת המשנה לנשיא, מנחם אלון, מונה ברק כמשנה לנשיא במקומו. בשנת 1995 , עם פרישתו של הנשיא מאיר שמגר, מונה כנשיא בית המשפט העליון. בתפקידו הוא קידם את תפישת האקטיבזם השיפוטי, שלפיה אין בית המשפט חייב להסתפק בפרשנות החוק, ועליו גם להשלים את החסר ב"חקיקה שיפוטית". בד בבד עם כהונתו בבית המשפט העליון, היה ברק יושב-ראש הוועדה שניסחה, במשך כ-20 שנה, את תזכיר חוק דיני ממונות, שבא לאחד את 24 החוקים העיקריים במשפט האזרחי בישראל לקודקס של המשפט האזרחי הישראלי. בשנת 2006 פרש מכס השיפוט. לאחר פרישתו הצטרף לסגל האקדמי של המרכז הבינתחומי בהרצליה. שלושה חודשים לאחר פרישתו פרסם את פסקי דינו האחרונים, ביניהם כמה תקדימים באשר לפיצויי נזיקין לתושבי השטחים, סיכולים ממוקדים, העדפת יוצאי צבא ובעלות בני זוג על דירתם.<img alt="" src="/JudgePhotos/barak.png" style="BORDER:0px solid;" />
השופט סלים ג'ובראןSPEditorהשופט סלים ג'ובראןסליםג'ובראןשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד בשנת 1947 במושבה הגרמנית בחיפה. בשנת 1963 סיים את לימודיו התיכוניים בבית ספר טרה סנטה של המסדר הפרנסיסקני בעכו. בשנת 1968 סיים את לימודי בוגר במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר התמחות בת שנתיים קיבל רישיון לעריכת דין בשנת 1970. בשנים 1970-1982 עבד כעו"ד עצמאי. ביוני 1982 מונה לכהונת שופט של בית משפט השלום בחיפה. במרץ 1993 נבחר לכהונת שופט בית המשפט המחוזי חיפה. באפריל 2003 כיהן כשופט בפועל בבית המשפט העליון, לתקופה של שנה. במאי 2004 מונה לכהונת שופט בית המשפט העליון. ביוני 2017 מונה לכהונת משנה לנשיאת בית המשפט העליון. - יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20 - חבר הנהלת המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה. - חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת חיפה. - דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה. תפקידים קודמים: - יושב ראש "קרן צלטנר" למחקר משפטי, של תנועת "רוטרי ישראל" ואוניברסיטת תל-אביב. - נגיד תנועת "רוטרי ישראל". - ממייסדי "בית קדם" - מרכז תרבות ערבי-יהודי בעכו. - חבר ההנהלה הציבורית של עמותת "בית הגפן" - המרכז הערבי-יהודי, חיפה. - מרצה בפקולטה למשפטים וביחידה ללימודי המשך וללימודי חוץ, אוניברסיטת חיפה. - חתן פרס "הלורד מרקס זיו" עבור יוזמה לשיפור היחסים בין יהודים וערבים בישראל. - נציג תנועת "רוטרי ישראל" למועצה המחוקקת של תנועת "רוטרי" שנערכה בניו דלהי, הודו, 1998. - נשיא לשכת הבונים החופשיים בעכו וחבר הלשכה הגדולה של הבונים החופשיים במדינת ישראל.
דוד גויטייןSPEditorדוד גויטייןדודגויטייןשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-12 בספטמבר 1900, בלונדון. בגיל 4 התייתם מאביו. גדל בבית יהודי חרדי. בילדותו הצטיין בקריאה בהטעמה, באמנות הנאום ובהצגות דרמה. בהיותו סטודנט באוניברסיטה בלונדון הוא ארגן והדריך חוג בית לציונות בשם "הבונים" וכן חוג לתיאטרון ולדרמה. בשנת 1922 סיים את לימודי המשפטים ועבד חמש שנים כפרקליט בלונדון. בשנת 1929 עלה להתיישב בירושלים ועבד כעורך העיתון "בוליטין", עד לשנת 1932. בשנת 1932 החליט להצטרף לשורות הפרקליטים שהוסמכו בארץ. הוא התייצב לבחינות עורכי הדין הזרים ועבר אותן בהצלחה. בין השנים 1939-1932 עבד כעורך דין במשרדו של עו"ד אבקריוס. בשנת 1939 פתח משרד לעריכת דין בשותפות עם עו"ד משה גולדברג, ורכש לעצמו מעמד של פרקליט מצליח. הצלחה מיוחדת היתה לו במשפט השוטרים הבריטים, שנאשמו ברצח ערבים ביפו. השוטרים יצאו זכאים בדין לאחר שדוד הגן עליהם והוכיח כי הם מילאו את תפקידם בהגנה עצמית ובשמירה על השלום. בין השנים 1948-1939 השתתף במשפטים רבים, בהליכים נגד שלטונות המנדט ובמשפטים צבאיים ופליליים, וכבש את מקומו הבולט כעורך דין מצליח ומפורסם. בשנת 1948 נתמנה על ידי הוועד הלאומי והסוכנות לעמוד בראש ועדת חקירה לחקירת פיצוץ מכונית התופת ברחוב בן יהודה בירושלים. בשנת 1949 נתמנה לכהן כקונסול כללי של ישראל בדרום אפריקה. בשנת 1951 הועבר לכהן כסגנו של אבא אבן, שגריר ישראל בוושינגטון. בשנת 1953 מונה כשופט בבית המשפט העליון, יחד עם יואל זוסמן. בין השנים 1961-1953 כתב פסקי דין רבים. בפסקי הדין, שהצטיינו בלשון בהירה, שילב ידע ממקורות המשפט העברי, מהתלמוד ומשאלות ותשובות, עם ידע מעמיק בשיטות המשפט האנגלו-סכסי. באוקטובר 1957 נבחר להשתתף כחבר בית הדין הבינלאומי בהאג, במשפט שדן בתביעת פיצויים של מדינת ישראל נגד בולגריה, בגין הפלת מטוס "אל-על" על כל נוסעיו בשמי בולגריה. נפטר בשנת 1961 , בגיל 61.
אליעזר גולדברגSPEditorאליעזר גולדברגאליעזרגולדברגשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-24 במאי 1931, בירושלים. בשנת 1949 סיים את לימודיו ב"גימנסיה העברית רחביה" בירושלים. בין השנים 1955-1952 למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. התמחה בלשכתו של נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, צבי עלי בקר. בשנת 1957 הוסמך כעורך דין. בין השנים 1960-1957 עבד כעורך דין במשרד עו"ד פ' רבינוביץ'. בין השנים 1964-1960 עבד במשרד עורכי הדין הילר וא' דורי. בין השנים 1965-1964 כיהן כשופט תעבורה בירושלים. בין השנים 1974-1965 כיהן כשופט של בית משפט השלום בירושלים. בשנת 1974 מונה כשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים. בשנת 1982 מונה כסגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים. בשנת 1983 כיהן כשופט בפועל בבית המשפט העליון. בשנת 1984 מונה כשופט קבוע בבית המשפט העליון. בשנת 1988 שימש בתפקיד יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה 12- . כן שימש כחבר ואחר כך כיושב-ראש של הוועדה לסדר הדין הפלילי. בשנת 1994 כיהן כחבר בוועדת שמגר לחקירת אירוע הטבח במערת המכפלה. כן היה חבר בוועדה לעניין הרשעה על סמך הודאה בלבד ולעניין העילות למשפט חוזר. בשנת 1997 היה יושב-ראש הוועדה לבחינת דרכי ההבניה של שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין. בשנת 1998 פרש מכס השיפוט. בין השנים 2005-1998 כיהן בתפקיד מבקר המדינה וכנציב תלונות הציבור. בשנת 2006 הוענק לו אות הוקרה מטעם התנועה לאיכות השלטון על פועלו בתחום המשפט.
אשר גרוניס (נשיא)SPEditorאשר גרוניס (נשיא)אשרגרוניסנשיא בית המשפט העליון בדימוסנולד בשנת 1945 בישראל. בשנת 1962 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר "תיכון גאולה" בתל אביב. בשנים 1965-1962 שירת בצה""ל. בשנת 1968 סיים לימודי בוגר במשפטים בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית. בשנת 1969 קיבל רשיון לעריכת דין. בשנים 1971-1969 עבד כעורך-דין שכיר וכעוזר הוראה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1972 קיבל תואר מוסמך למשפטים מאוניברסיטת וירג'יניה בארצות הברית. בשנת 1977 קיבל תואר דוקטור למשפטים מ- Osgoode Hall Law School, York University, Toronto, Canada בשנים 1987-1976 לימד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1988-1981 עבד כעורך דין במשרד עורכי דין בתחילה כשכיר ולאחר מכן כשותף. בחודש ספטמבר 1988 נבחר לכהונת שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע. בחודש אוקטובר 1996 עבר לכהן בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בחודש אפריל 2002 מונה לכהונה בפועל בבית המשפט העליון לתקופה של שנה. בחודש יוני 2003 מונה לכהונת שופט של בית המשפט העליון. בשנת 2012 מונה לנשיא בית המשפט העליון. ביום 15.1.2015 פרש לגימלה בהגיעו לגיל 70.<img alt="" src="/JudgePhotos/grunis.png" style="BORDER:0px solid;" />
ד"ר מנחם דונקלבלוםSPEditorד"ר מנחם דונקלבלוםמנחםדונקלבלוםשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-24 באוגוסט 1889, בקרקוב שבפולין. קיבל חינוך יהודי מסורתי. את לימודי החול הוא למד כתלמיד חיצוני, עמד בבחינות הבגרות ולמד משפטים באוניברסיטה בקרקוב, בה קיבל את התואר דוקטור. בתום לימודיו בקרקוב התמחה בעבודה משפטית מעשית בווינה. בין השנים 1919-1915 שהה בהולנד. למד באוניברסיטה בליידן שבהולנד, והיה מגדולי המורים לשפות עתיקות ולמשפט האיסלאם. בשנת 1917 הצטרף לקבוצת צעירים ציונים בשם "אגודת ישראל", שהתכוננו לעלות ארצה. בשנת 1919 עלה לארץ והתיישב בירושלים, בבית שהיה כונה "רווקייה" (מהסיבה הפשוטה שכל דיירי הבניין היו רווקים), שם גר עם חבריו. הבית שכן במקום בו ממוקם היוםבית הספר "מעלה". לאחר שבסתיו 1920 עמד בבחינות לעורכי דין זרים, המשיך לעבוד במחלקה המשפטית של ועד הצירים, יחד עם דניאל אוסטר. בין השנים 1924-1920 היה יועץ משפטי של ההנהלה הציונית, נוסף לעבודתו כעורך דין עם אוסטר. הוא היה פעיל מובהק של אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית, וכיהן אף כיושב-ראש שלה. עד ליום מותו תרם לה רבות, הן בנוכחות בכנסים השונים והן בכסף. על גג "הרווקייה", מקום מגוריו בירושלים, נגלו הוא וחבריו עם נשק בידיהם ונאסרו. הוא הובל לעכו ושוחרר כעבור זמן קצר. בשנת 1924 עבר לתל אביב וישב בה 25 שנה. הוא פתח משרד לעריכת דין בשדרות רוטשילד בעיר. כיהן כיועץ המשפטי של עיריית תל אביב והיה יועצו של דיזנגוף, ואחר כך של רוקח. היה יועצו המשפטי של חיים נחמן ביאליק ומחוג חבריו הקרובים, לא רק בשל היותו איש דת ודין אלא בשל נפשו הצמאה לספרות ולאמנות. הוא היה מקורב לסופרים, לציירים ולאמנים, כי נפשו היתה קשורה לכל רחש יופי. אחרי המאורעות בארץ בשנת 1929 , היה בין היועצים הראשיים להנהלה הציונית וממארגני הסנגוריה על נאשמים יהודים. תקופה זו היתה רבת סבל בעבורו, אך הוא השתתף במפעל הציבורי המשפטי מתוך חיבה. דונקלבלום לא היה איש פוליטי. הוא לא אהב חברות בוועדים ולא אהב שררה, אבל כאשר היה צריך למלא חובה ציבורית תמיד עמד לרשות הציבור. בשלהי תקופת המנדט, כאשר ביקשו ממנו לכהן כנשיא הסתדרות עורכי הדין, ציית ונרתם לתפקיד. בשנת 1948 מונה כשופט בבית המשפט העליון. נפטר בשנת 1951 , בגיל 64.
דליה דורנרSPEditorדליה דורנרדליהדורנרשופטת בית המשפט העליון בדימוסנולדה ב-3 במארס 1934, באיסטנבול שבתורכיה. בשנת 1944 עלתה לארץ ישראל ושהתה במוסד לילדים של עליית הנוער, "נווה הילד", בנהריה. בשנת 1951 סיימה את לימודיה התיכוניים בבית הספר הריאלי בחיפה. בשנת 1956 סיימה את לימודיה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, בתואר מוסמך למשפטים. בשנת 1960 הוסמכה כעורכת דין והתגייסה לצה"ל. שירתה בפרקליטות הצבאית ומילאה תפקידים של תובע פיקודי, סנגור פיקודי וסנגור צבאי ראשי. בשנת 1973 מונתה כשופטת צבאית, תחילה - כנשיאת בית דין צבאי מחוזי ולאחר מכן כשופטת בבית הדין הצבאי לערעורים. היא היתה הקצינה הראשונה בצה"ל, מחוץ לחיל נשים, שהוענקו לה דרגות סגן אלוף ואלוף משנה. בשנת 1979 מונתה כשופטת בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בשנת 1984 מונתה כשופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים. בשנת 1994 מונתה כשופטת בבית המשפט העליון, תחילה כמינוי בפועל ואחר כך כמינוי קבוע. לקראת סוף כהונתה שימשה גם כיושבת-ראש ועדת הבחירות לכנסת ה 17- ולרשויות המקומיות. דורנר זוהתה כדבקה במיוחד בזכויות האדם וכפרשנית מרחיבה של חוקי היסוד. בשנת 2004 פרשה מכס השיפוט. בשנת 2006 נבחרה כנשיאת מועצת העיתונות הישראלית.
השופט ד"ר יורם דנציגראדווין מלמןהשופט ד"ר יורם דנציגריורם, ד"רדנציגרשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד בשנת 1953 בישראל, נשוי ואב לשלושה ילדים. בשנת 1980 סיים בהצטיינות לימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת תל-אביב. בשנת 1981 סיים בהצטיינות יתרה לימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטת תל-אביב. במהלך לימודי התואר ראשון והשני היה חבר מערכת וסגן עורך "עיוני משפט" (1979-1978). סגן עורך "הפרקליט" (1981). זכה בפרס האגודה הישראלית לבעיות הפרלמנטריזם על עבודת מחקר בנושא "חיזוק החלטות הכנסת". עיקרי המחקר פורסמו במאמר בין שני חלקים שפורסם ב"הפרקליט". בשנת 1983 קיבל תואר דוקטור במשפטים של אוניברסיטת לונדון. משנת 1983 מרצה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל-אביב, קורסים שונים בתחום דיני החברות. היה חבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח בישראל במשך שנתיים בסוף שנות השבעים, מייסד סניף תל-אביב של האגודה ויו"ר סניף תל-אביב במשך מספר שנים. היה חבר בוועדה לבדיקת המבנה ודרכי הפעולה של אגף האפוטרופוס הכללי וכונס הנכסים הרשמי, אותה מינה שר המשפטים דן מרידור. היה חבר הנהלת המכון להשתלמות עורכי הדין של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב ושל לשכת עורכי הדין בישראל. עם פירוקו של מכון זה, ממייסדי המכון להשתלמות עורכי- דין של לשכת עורכי הדין בישראל. היה חבר הנהלת עמותת איל"ן וחבר הנהלת סניף תל-אביב של האגודה. ניסח את הצעת חוק המילואים, התשס"ד 2005, יוזמה חקיקתית של לובי המילואים בכנסת, פורום מג"דים, מח"טים וטייסים. ניסח הצעת חוק פרטית, הצעת חוק הירושה (תיקון מינוי רשמים לענייני ירושה), התשס"ו - 2005. מחבר הספר "הזכות למידע אודות החברה" (בורסי, 2000) ופרסומים משפטיים רבים בתחומים שונים, רובם בתחום דיני החברות. בנובמבר 2007 מונה לכהונת שופט של בית משפט העליון.<img alt="השופט ד"ר יורם דנציגר" src="/JudgePhotos/DANZIGER.jpg" style="BORDER:0px solid;" />
בנימין הלויSPEditorבנימין הלויבנימיןהלוישופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-6 במאי 1910, בוייזנפלד שבגרמניה. רכש את השכלתו באוניברסיטאות של פרייבורג, גטינגן וברלין. בשנת 1933 עלה לארץ והצטרף להכשרה בקבוצת דגניה, שם שהה כשנתיים. בשנת 1938 הוסמך כעורך דין. בין השנים 1948-1938 כיהן כשופט של בית משפט השלום בירושלים. עם קום המדינה התמנה כשופט וכנשיא של בית המשפט המחוזי בירושלים. בשנת 1963 התמנה כשופט בבית המשפט העליון. השופט לוי ישב בדין בכמה מהמשפטים הידועים ביותר בתולדות מדינת ישראל, ובהם משפטם של נאשמי מחתרת צריפין, משפט קסטנר, משפטם של נאשמי הטבח בכפר קאסם ומשפט אייכמן. בשנת 1969 פרש מכס השיפוט ופנה לתחום הפוליטי. הוא התמודד בבחירות לכנסת השביעית מטעם רשימת גח"ל, שהיתה לימים סיעת הליכוד. בין השנים 1981-1969 כיהן כחבר כנסת. בשנת 1973 פרש מסיעת הליכוד והקים סיעת יחיד. חודשים אחדים לפני הבחירות לכנסת התשיעית הצטרף לתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש). גם ד"ש התפרקה והלוי הצטרף כחבר לסיעת התנועה הדמוקרטית, ובסופו של דבר היה שוב לסיעת יחיד. נפטר בשנת 1996 , בגיל 86.
המשנה לנשיאה השופט ניל הנדלאדווין מלמןהמשנה לנשיאה השופט ניל הנדלנילהנדלשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד בשנת 1952 בארצות הברית. בשנים 1969-1965 למד בישיבה דפלטבוש בניו יורק. בשנים 1973-1969 למד באוניברסיטה בניו יורק תואר ראשון בסוציולוגיה ובמדעי היהדות. בשנת 1973 למד לימודי תלמוד אצל הרב י. סולובייצ'יק בישיבת אוניברסיטה בניו יורק. בשנת 1976 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת הופסטרה. בשנים 1976-1974 עבד בלשכה לסיוע משפטי, וזכה בפרס גולדמן. בשנת 1974 קיבל רשיון לעריכת דין בניו יורק. בשנים 1983-1976 עבד כעו"ד שכיר ולאחר מכן כעו"ד עצמאי וכשותף במשרד עורכי הדין בניו יורק. בשנת 1983 עלה ארצה. בשנת 1984 קיבל רשיון לעריכת דין בארץ. בשנים 1988-1983 עבד בפרקליטות מחוז דרום. ביוני 1988 מונה לכהונת שופט של בתי משפט השלום בבאר שבע. בספטמבר 1993 נבחר לכהן כרשם בית המשפט המחוזי בבאר שבע וכשופט בפועל לתקופה של ארבע שנים. בינואר 1997 מונה במינוי קבע לכהונת שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. באוגוסט 2006 מונה לכהונת סגן נשיא בית המחוזי באר-שבע. באוקטובר 2009 מונה לכהונת שופט בית המשפט העליון. באוגוסט 2021 מונה למשנה לנשיאת בית המשפט העליון. בתאריך 30.04.22 פרש לגימלה.<img alt="השופט ניל הנדל" src="/JudgePhotos/HENDEL.jpg" style="BORDER:0px solid;" />
ד"ר אלפרד ויתקוןSPEditorד"ר אלפרד ויתקוןאלפרדויתקוןשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-23 בפברואר 1910, בברלין שבגרמניה. בשנת 1933 הוענק לו התואר דוקטור למשפטים מטעם אוניברסיטת פרייבורג. בשנת 1937 עלה לארץ ישראל. בין השנים 1948-1937 עסק בעריכת דין. ממאי 1948 ועד דצמבר 1948 שירת בצה""ל. בשנת 1948 מונה כנשיא בית המשפט המחוזי בירושלים. בשנת 1954 מונה כשופט בבית המשפט העליון. נחשב למומחה מובהק לדיני מיסים. ספרו "דיני מיסים" יצא בארבע מהדורות ונחשב לספר יסוד בתחום המיסים בישראל. בשנת 1969 כיהן כיושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השביעית. בשנת 1972 עמד בראש ועדת החקירה הממלכתית לעניין חברת "נתיבי נפט". בשנת 1980 פרש מכס השיפוט. נפטר בשנת 1984 , בגיל 74.
יואל זוסמן (נשיא)SPEditorיואל זוסמן (נשיא)יואלזוסמןנשיא בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-24 באוקטובר 1910, בקרקוב שבפולין. לאחר גמר לימודיו בגימנסיה בוויסבאדן, למד משפטים באוניברסיטאות בפרנקפורט, בהיידלברג ובברלין. בשנת 1933 קיבל את התואר דוקטור למשפטים. בשנת 1934 עלה לארץ. בשנת 1937 הוסמך כעורך דין ועבד במקצועו עד להקמת המדינה. הוא השתלם באוניברסיטת קיימברידג'. של אוניברסיטת לונדון. LLB בשנת 1939 קיבל תואר בין השנים 1948-1941 שירת ב"הגנה". במלחמת השחרור שירת בצה""ל בתפקיד סגן התובע הצבאי הראשי. בשנת 1949 מונה לכהונת שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בשנת 1953 מונה כשופט בבית המשפט העליון. בשנת 1959 כיהן בתפקיד יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת הרביעית. בשנת 1969 כיהן בתפקיד יושב-ראש ועדת החקירה בעניין השריפה במסגד "אל אקצה". בשנת 1970 מונה כמשנה לנשיא בית המשפט העליון. בשנת 1976 מונה כנשיא בית המשפט העליון. נוסף לכהונתו כשופט בבית המשפט העליון, כיהן בתפקיד מרצה בדרגת פרופסור בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית. השופט זוסמן חיבר כמה ספרים חשובים בתחום המשפט, וביניהם "דיני שטרות" ו"דיני בוררות", ואולם ספרו החשוב ביותר היה "סדרי הדין האזרחי". בספר זה כינס זוסמן את החקיקה והפסיקה הקיימות בתחום הפרוצדורה האזרחית שמטרותיה העיקריות הן: ניהול המשפט באופן יעיל ומהיר ככל האפשר, ולבסוף - מיקוד הדיון בשאלות השנויות במחלוקת והימנעות מדיון עקר. הוא סבר, כי מן הראוי לטפח את סדר הדין האזרחי, לאו דווקא בשל חשיבות ההקפדה על הכללים הפרוצדורליים, אלא מתוך דאגה כי הצדק ייצא לאור, ומתוך הערכה כי שמירה על הזכויות הפרוצדורליות תשמור בהכרח על הזכויות המהותיות. בשנת 1975 הוענק לו פרס ישראל למדעי המשפט. בשנת 1980 פרש מכס השיפוט. נפטר בשנת 1982 , בגיל 72.<img alt="" src="/JudgePhotos/zussman.png" style="BORDER:0px solid;" />
פרופ' משה זילברגSPEditorפרופ' משה זילברגמשהזילברגשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-16 בספטמבר 1900, בקובנה שבליטא. קיבל חינוך מסורתי ותורני בחדר ובישיבת קלם. מגיל 11 למד באופן עצמאי בישיבת מיר. בימי מלחמת העולם הראשונה למד בישיבת סלובודקה, שעברה למינסק. בשנת 1916 למד בישיבות נוברדוק ובסניפיה: בחרקוב, ברוסטוב ובקיוב. עם כיבוש חרקוב על ידי הגרמנים, שב לביתו בליטא, לאחר נתק של למעלה מארבע שנים ממשפחתו. בשנת 1920 עבר לפרנקפורט כדי לרכוש השכלה ולימודים כלליים, ונרתם לפעילות הציונית בפרנקפורט. בשנת 1921 החל ללמוד בפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטת מרבורג, ואחר כך בפקולטה למשפטים. עסק לפרנסתו בהוראת תלמוד ועברית. בשנת 1926 סיים את חוק לימודיו וקיבל את התואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת פרנקפורט. בשנת 1929 עלה לישראל והחל ללמד תלמוד בבית הספר "תחכמוני" בתל אביב. בשנת 1948 מונה כשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב. כבר באותה עת החל מכהן כשופט בפועל בבית המשפט העליון. בשנת 1950 מונה כשופט קבוע בבית המשפט העליון. בשנת 1965 מונה כממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. בצד תפקידו כשופט שימש גם כפרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, בדיני אישות, משפחה וירושה, ועסק בחקר המשפט הכללי והמשפט העברי. חיבר שני ספרים: "המעמד האישי בישראל" ו"כך דרכו של תלמוד". הספר הראשון זיכה אותו בפרס ביאליק לחכמת ישראל ובפרס ישראל למדעי המשפט. בשנת 1970 פרש מכס השיפוט. עם פרישתו מבית המשפט התמסר מחדש לכתיבה. בכתיבתו הגיב על בעיות שנתעוררו בחברה הישראלית, במיוחד בתחומי המעמד האישי. נפטר בשנת 1975 , בגיל 75.
צבי זילברטלSPEditorצבי זילברטלצביזילברטלשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד בשנת 1952 בישראל. בשנת 1970 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר התיכון הגימנסיה העברית בירושלים. במגמה מתמטית-פיסקלית. בשנים 1975-1970 שירת בצה"ל. בשנת 1981 סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. במרץ 1983 הוסמך כעורך דין. בשנים 1990-1983 עבד במשרד עורכי דין. בספטמבר 1990 נבחר לכהונת שופט של בית משפט השלום בירושלים. בינואר 2000 מונה לתקופה של שנה כשופט בפועל בבית משפט המחוזי בירושלים. בינואר 2001 מונה כרשם וכשופט בפועל בבית המשפט המחוזי בירושלים. באוגוסט 2001 מונה לכהונת שופט של בית המשפט המחוזי. בפברואר 2012 מונה לכהונת שופט בית המשפט העליון. ביום 10/04/2017 פרש לגימלה
משה זמורה (נשיא)SPEditorמשה זמורה (נשיא)משהזמורהנשיא בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-25 באוקטובר 1888, בקניגסברג, בירת פרוסיה המזרחית בגרמניה הקיסרית. בצעירתו רכש את השפה העברית וקנה בה שליטה מצוינת, שאפשרה לו להורות אותה לתלמידים. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, בהיותו בן 26 , עמד לפני גמר לימודי המשפטים באוניברסיטת היידלברג, אך גויס לשירות בצבא הגרמני ונפצע בקרב. בתום המלחמה ניהל בברלין אולפן לעברית ולאחר מכן קיבל את התואר דוקטור למשפטים באוניברסיטת דיסן. בשנת 1920 עלה לארץ, בהשפעת אשתו הציונית, ופתח משרד משלו לעריכת דין. לא ארכו הימים ושמו נודע כאחד המשפטנים הטובים בארץ. מאמצע שנות העשרים כיהן שנים רבות, כמרצה מטעם ממשלת המנדט, בבית הספר הירושלמי למשפטים על סדרי הדין האזרחי ועל דיני מסחר, שם רכש לו שם כמרצה פופולרי ומוכשר. הוא התמנה לעורך דינה של ההסתדרות הציונית, ולאחר מכן גם של חברת העובדים, והתמחה בדיני עבודה. הוא נמנה עם היוזמים והמנסחים של החוק המנדטורי לפיצויי פיטורים לעובדים. בשנות השלושים נבחר לנשיא בית הדין של ההסתדרות הציונית העולמית וכן לנשיא הסתדרות עורכי הדין היהודים בארץ. הוא היה חבר מפא"י ונבחר על ידי דוד בן-גוריון לשמש כראש ועדת המצב המשפטית טרם הקמת המדינה. בשנת 1948 מונה כשופט בבית המשפט העליון בהרכבו הראשון, ובהיותו זקן השופטים - מונה כנשיאו הראשון של בית המשפט העליון. זמורה התעקש שבניין בית המשפט יהיה בירושלים ולא בכרמל בחיפה, מקום שבו חפץ בן-גוריון למקמו. כנשיא הראשון של בית המשפט העליון, הטביע את חותמו על דרכי ניהולה של מערכת השיפוט גם לימים יבואו. הוא הקפיד מאוד על צחות הלשון ולא ידע קץ לליטושה. הוא הנחה את השופטים להיות לדוגמה ולמופת בהחייאתה של לשון משפטית בהירה וקולעת. הוא היה מצוי במקורות העבריים, מן התנ"ך ועד לרמב"ם, ולא רק נהנה מן העיון והלימוד בהם עד סוף ימיו, אלא גם פתח לפניהם שער למשפט הנוהג במדינה, ותיבל את פסקי דינו במובאות עתיקות. הוא היה בקי גם בספרות ובהגות האירופיות, אשר מתוכן צמח, והיה מקורב מאוד לסופרים העברים החדשים, ובראשם ש""י עגנון, שהיה מבאי ביתו. בשנת 1954 פרש מכס השיפוט, עקב מחלה. נפטר בשנת 1961 , בגיל 73. בשנת 1989 הונפק בול דואר לזכרו.<img alt="" src="/JudgePhotos/zmora.png" style="BORDER:0px solid;" />
פרופ' יצחק זמירSPEditorפרופ' יצחק זמיריצחקזמירשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-15 באפריל 1931, בוורשה. בגיל שלוש עלה לארץ ישראל עם הוריו. בשנת 1944 סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "אחד העם" בתל אביב. בשנת 1948 סיים את לימודיו בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. בין השנים 1951-1949 שירת בצה"ל, בחיל האוויר. בין השנים 1951-1950 למד כלכלה ומדעי המדינה בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה. בין השנים 1956-1951 למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל את התואר מוסמך למשפטים. בין השנים 1956-1955 למד מדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. בין השנים 1956-1955 התמחה אצל השופט יואל זוסמן בבית המשפט העליון. בשנת 1958 סיים לימודי משפטים בלונדון וקיבל, בשנת 1959, את התואר דוקטור למשפטים. בשנת 1959 הוסמך כעורך דין ולימד משפטים באוניברסיטה העברית, התמחה במשפט ציבורי. בין השנים 1978-1959 כיהן כפרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בין השנים 1978-1975 כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. בין השנים 1986-1978 היה היועץ המשפטי לממשלה. הוא זכור במאבקו לחקור את פרשת קו 300 ולהעמיד את האשמים לדין. בשנת 1986 הוענק לו פרס צלטנר לעידוד המחקר במדעי המשפט, וכן אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג. בין השנים 1991-1988 כיהן כנשיא מועצת העיתונות. בשנת 1991 פעל להקמת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה וכיהן כדיקן הפקולטה בשנה הראשונה להקמתה. בשנת 1994 מונה כשופט בבית המשפט העליון. כיהן כראש הוועדה לבחינת הדרכים למינוי שופטים. בשנת 1997 הוענק לו פרס ישראל לחקר המשפט. בשנת 2001 פרש מכס השיפוט. מאז פרישתו הוא מכהן בתפקידים ציבוריים שונים, בין השאר כיושב-ראש המרכז לאתיקה בירושלים. בין השנים 2007-2003 עמד בראש הוועדה להכנת כללי אתיקה לחברי הכנסת.
אברהם חלימהSPEditorאברהם חלימהאברהםחלימהשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-12 באוקטובר 1919, בבגדד שבעיראק. בשנת 1941 סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים בבגדד. בין השנים 1941-1951 עסק בעריכת דין בבגדד ובסביבותיה. כבוגר הפקולטה לקצינים שבבגדד הופיע בשם התובע הכללי הצבאי לפני בית המשפט הצבאי של הדיביזיה הראשונה, בדרגת סגן משנה. עסק בעריכת דין בבגדד עד לעלייתו ארצה. בשנת 1951 עלה לארץ ישראל. לאחר עלייתו ארצה מונה לתפקיד מזכיר האולפנים במשרד החינוך והתרבות. בשנת 1952 שימש כעוזר לפקיד המסדר קרקעות של אזורי הדרום וירושלים, במשרד המשפטים. בשנת 1954 הוסמך כעורך דין. בשנת 1955 שימש כעוזר לפרקליט מחוז תל אביב. נוסף לתפקידו זה ייצג חלימה את היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן, בוועדות מחוזיות לתכנון ולבנייה. בשנת 1957 , עם כיבוש רצועת עזה במלחמת סיני, שימש כפרקליט מחוז עזה, ולאחר מכן כפקיד מסדר לענייני קרקעות באזור הצפון. בין השנים 1960-1968 כיהן בתפקיד שופט של בית משפט השלום בתל אביב-יפו. בשנת 1968 מונה כשופט בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בשנת 1982 מונה כשופט בפועל בבית המשפט העליון. בשנת 1983 מונה כסגן נשיא בית משפט המחוזי בתל אביב-יפו. בשנת 1984 מונה כשופט קבוע בבית המשפט העליון. בשנת 1989 פרש מכס השיפוט. בשנת 1989 , מונה לכהן כדירקטור בחברת הכשרת היישוב בישראל. . בשנת 1992 כיהן בתפקיד יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה 13- נפטר בשנת 2007, בגיל 87.
ד"ר משאל חשיןSPEditorד"ר משאל חשיןמישאלחשיןשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-16 בפברואר 1936, בביירות, בעת שמשפחתו שהתה בלבנון. גדל בתל אביב, ובגיל 14 עבר לירושלים. אביו, שניאור זלמן חשין, היה שופט ומשנה לנשיא בית המשפט העליון. בשל סיבות רפואיות לא גויס לצה"ל. בשנת 1953 החל את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1962 קיבל את התואר דוקטור למשפטים, והצטרף לפרקליטות המדינה. בשנת 1973 מונה לתפקיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מאיר שמגר. בשנת 1978 פרש מתפקידו והקים משרד לעריכת דין. בין השאר, ייצג את נאשמי השב"כ . בפרשת קו 300 בשנת 1992 מונה כשופט בבית המשפט העליון. . בשנת 2003 כיהן כיושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לבחירות לכנסת ה 16- בשנת 2005 מונה כמשנה לנשיא בית המשפט העליון. בשנת 2006 פרש מכס השיפוט. בשנת 2007 הוענק לו אות אביר התנועה לאיכות השלטון, על מלחמתו בשחיתות ועל כך שנהג בחומרה בנבחרי ציבור שסרחו והתבטא בגלוי נגד קלקול המידות במגזר הציבורי. השופט חשין ידוע בסגנונו הייחודי. בפסקי דינו נהג להאריך במילים ולהרבות בציטוטים מהמסורת היהודית ומהספרות. הוא טיבל את כתיבתו במליצות ונקט ביטויים ציוריים וססגוניים. נפטר בשנת 2015, בגיל 79.
שניאור זלמן חשיןSPEditorשניאור זלמן חשיןשניאור זלמןחשיןשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד בשנת 1903 , בירושלים, למשפחה ליישוב היהודי בארץ ישראל של טרום ההתיישבות הציונית. צאצא לרבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. בניו יורק ובישיבת Bensonharst בין השנים 1927-1922 שימש כמורה וכמחנך בישיבת ברוקלין, ובד-בבד פרסם את כתביו בנושאי יהדות וחינוך. בשנת 1931 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת ניו יורק. בין השנים 1932-1931 התמחה במשרד עורכי דין בברודווי. בשנת 1933 הוסמך בניו יורק כעורך דין והמשיך לעסוק בעריכת דין בחו""ל כשנתיים נוספות. בין השנים 1936-1934 עבד כעורך דין עצמאי במשרד עורכי הדין אבולעפיה בע"מ, בירושלים. בספטמבר 1937 מונה כשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וכיהן בתפקיד זה 11 שנים. בשנת 1948 מונה כשופט בבית המשפט העליון. חשין היה אחד מחמשת השופטים הראשונים שמונו לכהן בבית המשפט העליון עם הקמת המדינה. בשנת 1954 מונה כממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, וכיהן בתפקיד זה עד יום מותו. חשין היה אחד השופטים שהתמיד בניסיון להטמיע את יסודות המשפט העברי אל יסודות המשפט הישראלי, מתוך הערכה לחשיבותו התרבותית של המשפט העברי. כמו כן כתב את הספרים "ילדי אימוצים" ( 1946 ), "דמויות מבית המשפט" ( 1953 ), "שחוק ודמע בבית הדין" 1982 ). חשין היה יהודי שומר מסורת, אשר לימים נודעה בקשתו בצוואה שכתב ל"שמירת ) שולחן השבת במשפחה". במשפטים רבים שניהל חשין נהגה לבקר אשה עטוית שביס. התברר, כי היתה זו אמו של השופט, שהיתה גאה בבנה היושב על כס המשפט. כשופט בבית המשפט המחוזי דן חשין בתביעת הדיבה הראשונה בארץ. איש אצ"ל בשם מאיר קוטיק תבע את ביטאון מפ"ם "על המשמר" על שייחס לו סחיטת דמי חסות מבעל חנות שסירב לתרום לאצ"ל. ממש במהלך המשפט הופגזה אוניית האצ"ל "אלטלנה". חשין נחשד במעורבות פוליטית והוזמן אל לשכתו של היועץ המשפטי לממשלה. שם נדרש חשין לכתוב מכתב לשר המשפטים ו""לטהר את עצמו"" מחשדות אלה. במכתבו כתב חשין: "לא אבוא למנות על עצמי כרוכל מידות וסגולות אשר אינן מתיישבות כלל ועיקר עם נטיות לתנועות ספרטיסטיות (אצ"ל, לח"י - מ"ג) ביישוב. . . אשתקד נשבעתי שבועת אמונים להגנה, אם כי מפאת גילי לא הייתי חייב להיספח לארגון זה. . . לבסוף יורשה לי להוסיף, כי עם כל הכאב הצורב אשר נגרם לי בעקב העלילה המחפירה אשר הוטחה כלפיי, אני שואב עידוד בשפע מההכרה שהולכי רכיל, ויהיו אשר יהיו, לא מצאו דופי לא בהליכותיי כאיש משפט ולא באורחות חיי כיהודי בישראל, והזקיקו עצמם לנרגנות זולה, אשר הנפש היפה סולדת ממנה". יומיים לאחר מכן מונה לאחד מחמשת השופטים הראשונים בבית המשפט העליון. חשין סבל מבריאות לקויה במהלך כהונתו כשופט בבית המשפט העליון. . נפטר בשנת 1959 , בגיל 56
יעקב טירקלSPEditorיעקב טירקליעקבטירקלשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-24 במארס 1935, בתל אביב. בשנת 1949 סיים את בית הספר היסודי "מעלה" בירושלים. בשנת 1953 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר "מעלה" בירושלים. בין השנים 1956-1953 שירת בצה"ל. בשנת 1958 סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, וקיבל את התואר מוסמך למשפטים. בין השנים 1960-1959 התמחה במשרדיהם של עו"ד יצחק טוניק ושל עו"ד פינקוס, שוורץ ופלד בתל אביב. בשנת 1961 הוסמך כעורך דין. בין השנים 1967-1961 עסק בעריכת דין במשרד עורכי הדין הרמן פינקוס, שוורץ ופלד. בשנת 1963 נבחר לכהן כחבר מועצת לשכת עורכי הדין בישראל. בשנת 1967 מונה כשופט של בית המשפט השלום בבאר שבע. בשנת 1971 מונה כרשם בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בין השנים 1975-1972 שימש כמרצה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בתחילה במסגרת הלימודים הכלליים, ולאחר מכן במחלקה להנדסת תעשייה וניהול במסגרת לימודי מינהל עסקים. בשנת 1973 מונה כשופט בפועל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. לאחר כשמונה חודשים מונה כשופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בשנת 1980 מונה כשופט בפועל בבית המשפט העליון. בשנת 1981 מונה כנשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע. בין השנים 1996-1993 שימש כמרצה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב במסלול לימודי שפיטה לתואר שני, וכן הרצה לתלמידי תואר ראשון. הוא נמנה עם חבר הנאמנים והוועד הפועל, וכיהן כיושב-ראש ועדת החוקה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. חבר המועצה האקדמית של המכון להשתלמות שופטים ע"ש יואל זוסמן ונמנה עם חבר המורים הקבוע של המכון מאז הקמתו. פרסם מאמרים בכתבי עת שונים בנושאי משפט, אתיקה רפואית, פרשנות מקראית וצבא. זכה בפרסים ספרותיים וצבאיים שונים. בשנת 1995 מונה כשופט בבית המשפט העליון. בשנת 2005 פרש מכס השיפוט.
צבי אלימלך טלSPEditorצבי אלימלך טלצבי אלימלךטלשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-16 בינואר 1927, בפולין. בשנת 1935 עלה לארץ ישראל. בשנת 1940 סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "יבנה". בין השנים 1942-1940 למד בישיבת בני עקיבא בכפר הרוא"ה. בשנת 1944 עמד בבחינות בגרות אקסטרניים. בין השנים 1947-1944 שירת ב"הגנה" והדריך בתנועת נוער. בין השנים 1949-1948 שירת בצה"ל. בין השנים 1953-1949 למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בין השנים 1954-1953 התמחה במשרד עורכי הדין ש' הורביץ ושות' בירושלים. בין השנים 1964-1954 עבד כעורך דין במשרד ש' הורביץ בירושלים. בשנת 1956 השתתף במבצע קדש. בין השנים 1978-1964 עסק בעריכת דין. בשנת 1967 השתתף במלחמת ששת הימים. בשנת 1973 השתתף במלחמת יום הכיפורים. בשנת 1978 מונה כשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים. בשנת 1993 מונה כשופט בפועל בבית המשפט העליון. הוא נמנה עם חבר הנאמנים של האוניברסיטה ואף כיהן כיושב-ראש ועדת הביקורת שלה. הוא חבר ועדת המינויים העליונה של האוניברסיטה העברית. בשנת 1994 מונה כשופט בבית המשפט העליון. בשנת 1997 פרש מכס השיפוט.
פרופ' חיים הרמן כהןSPEditorפרופ' חיים הרמן כהןחיים הרמןכהןשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-11 במארס 1911, בליבק שבגרמניה למשפחה אורתודוקסית. היה פעיל בחוגי אגודת ישראל הגרמנית, שבהם רכישת השכלה ותרבות כלליים היתה דבר מקובל ומוערך. כצעיר התנגד בלהט לציונות. עם זאת היו במשפחתו ציוניים. עלה לארץ בגיל 18 . למד כשנתיים בישיבת מרכז הרב, ובו בזמן למד באוניברסיטה העברית. החליט לפנות לתחום המשפט בעקבות שיעורים ששמע בישיבה מהרב יעקב משה חרל"פ. חזר לגרמניה, להתחתן ולהמשיך בלימודי המשפטים. בשנת 1933 עלה לארץ בפעם השנייה ולצמיתות, והועסק במשרד לעריכת דין בירושלים. בשנת 1947 מונה כמזכיר המועצה המשפטית של המוסדות הלאומיים, שמטרתה היתה להכין את הבסיס המשפטי למדינה המיועדת. עם הכרזת העצמאות, היה הפרקליט הראשון במדינה. למרות היותו אפיקורס, תרם רבות להטמעת הדין העברי בחוק הישראלי. אחר כך כיהן כמנכ""ל משרד המשפטים. בשנת 1950 מונה לתפקיד יועץ המשפטי לממשלה. בשנת 1952 מונה לכהונת שר המשפטים, במקביל לכהונתו כיועץ משפטי לממשלה. בשנת 1960 מונה כשופט בבית המשפט העליון. בשנת 1980 מונה כמשנה לנשיא בית המשפט העליון, ושבועות ספורים לאחר מכן הוענק לו פרס ישראל לשנת התש""ם. בשנת 1981 פרש מכס השיפוט. בין השנים 1982 ל 1988- כיהן בתפקיד נשיאה של האגודה לזכויות האזרח. נפטר בשנת 2002 , בגיל 91.
יהודה כהןSPEditorיהודה כהןיהודהכהןשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-23 בינואר 1914, בצפת. בגיל שנתיים עבר עם הוריו לביירות שבלבנון, שם התגוררו עד לשנת 1923. בשנת 1923 עבר עם משפחתו לטבריה ושם סיים, בשנת 1927, את לימודיו בבית הספר היסודי. בשנת 1930 סיים את לימודיו בבית הספר התיכון ליד המכללה האמריקנית בביירות. בשנת 1934 סיים את לימודיו הגבוהים למתמטיקה ולמדעים, במכללה האמריקנית בביירות. בין השנים 1935-1934 שימש כפקיד במחלקת השקעות חו""ל במשרד האוצר בממשלת ישראל. בין השנים 1941-1936 עבד כפקיד בנק, במחלקת עובר ושב. בין השנים 1942-1937 שירת ב"הגנה". בשנת 1940 סיים את לימודיו בבית הספר למשפטים בירושלים. בין השנים 1948-1941 עבד כמתמחה וכעורך דין במשרד עו"ד י' ד' גויטיין. בין השנים 1946-1942 שירת בפלוגות העבריות בצבא הבריטי. בין השנים 1949-1948 שירת בצה"ל. בשנת 1949 מונה כשופט של בית משפט השלום בירושלים. בשנת 1953 מונה כשופט בפועל בבית המשפט המחוזי בירושלים. בשנת 1954 מונה כשופט בבית משפט המחוזי בירושלים. בשנת 1980 מונה כנשיא תורן בבית המשפט המחוזי בירושלים. בשנת 1981 מונה כשופט בפועל בבית המשפט העליון. בשנת 1982 מונה כשופט בבית המשפט העליון. בשנת 1984 פרש מכס השיפוט. בשנת 1995 כיהן כיושב-ראש ועדת החקירה בעניין פרשת ילדי תימן. נפטר בשנת 2009, בגיל 95.
יצחק כהן (נשיא)SPEditorיצחק כהן (נשיא)יצחקכהןנשיא בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-15 בנובמבר 1913, בעיר ברודי שבפולין. בשנת 1931 סיים את לימודיו בגימנסיה היהודית בלבוב והוא דובר חמש שפות: עברית, אנגלית, יידיש, פולנית וגרמנית. בשנת 1935 סיים בלבוב את הפקולטה למשפטים והוסמך למשפטים, מינהל וכלכלה. באותה שנה עלה ארצה והגיע לחיפה, בה שימש כמנהל חשבונות למשך שלוש שנים. טרם עלייתו ארצה פגש את אשתו לעתיד, עדינה יעקבי, בת עירו. בשנת 1938 החל את תקופת התמחותו במשרד עורכי הדין שמעון אגרנט ויעקב הלוי. משנת 1940 עד 1950 ניהל משרד לעריכת דין עם שותפו עו""ד יעקב הלוי. במהלך מלחמת השחרור (החודשים יוני 1948 ועד אפריל 1949 ) גויס לשירות המשפטי של צה"ל, שהיה אז בראשית דרכו, ושימש כסנגור לצד עמיתים למקצוע שאותם יפגוש בהמשך דרכו. בשנת 1950 מונה כשופט של בית משפט השלום בחיפה. בשנת 1953 מונה כשופט בבית המשפט המחוזי בחיפה, משרה בה כיהן עד למינויו כשופט. בבית המשפט העליון, באוקטובר 1970 בשנת 1969 , במהלך מלחמת ההתשה, שכל את בנו, ששירת בחיל השריון ומצא את מותו במפרץ סואץ. בשנת 1974 מונה ליושב-ראש הוועדה להגנה בפני פגיעה בצנעת הפרט. בשנת 1978 ישב בראש הוועדה לעניין הפוליגרף. בשנת 1981 מונה כמשנה לנשיא בית המשפט העליון, וכעבור שנה מונה כנשיאו. בשנת 1982 עמד בראש ועדת כהן, אשר חקרה את האירועים בסברה ושתילה, לצד שופט בית המשפט העליון אהרן ברק והאלוף במילואים יונה אפרת. השופט ויתקון כתב על אופי פעילות הוועדה ותוצאותיה כי השיבו למדינה את כבודה שגלה. כן הוא מוסיף, כי בדו"ח הוועדה הוכיחה מדינת ישראל כי היא מסוגלת לקבל על עצמה אחריות לאסון שקרה בתחום.(שליטתה (ספר כהן, עמ' 17 בשנת 1983 פרש מכס השיפוט. בכתבה בעיתון "המשמר" מתואר סיומה של תקופה בבית המשפט העליון עם עזיבתו של הדור השלישי מאז הקמת בית המשפט. נפטר בשנת 1985 , בגיל 72. בדברים לזכרו סיפר השופט שלמה לוין כי עמדתו הבסיסית היתה, שהמשפט קובע נורמות המסדירות יחסים בין בני אדם, ואין להציב בפני הציבור גזירות שאין הציבור יכול לעמוד בהן. כן נאמר כי היה ישר עד עמקי נשמתו וכי היה מוכן לצאת מגדרו על מנת להוציא את הצדק לאור.<img alt="" src="/JudgePhotos/cohen.png" style="BORDER:0px solid;" />
משה כהןSPEditorמשה כהןמשהכהןשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-11 בינואר 1919, ביאנינה שביוון. בשנת לידתו עלה לארץ ישראל, יחד עם הוריו. בשנת 1931 סיים את לימודיו בבית הספר "אליאנס" בירושלים. בשנת 1935 סיים את לימודיו בבית הספר התיכון "טרה סנטה" בירושלים. בשנת 1940 סיים את לימודיו בבית הספר למשפטים בירושלים. בין השנים 1943-1935 עבד כמזכיר של בית המשפט המחוזי בירושלים וכן בתרגום וברישום שותפויות. בין השנים 1944-1943 התמחה בעריכת דין במשרדו של עו""ד חיים הרמן כהן. בשנת 1944 הוסמך כעורך דין. בין השנים 1946-1944 עסק בעריכת דין במשרדו של עו""ד חיים ה' כהן. בין השנים 1950-1946 עבד כעורך דין במשרדו שהקים בירושלים. בין השנים 1967-1950 שירת בצה"ל. בין השנים 1958-1950 כיהן כשופט של בית משפט השלום וכשופט עירוני. בין השנים 1954-1953 כיהן כשופט בפועל בבית המשפט המחוזי בירושלים. בין השנים 1960-1958 כיהן כשופט שלום ראשי בירושלים. בין השנים 1970-1960 כיהן כשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים. בין השנים 1975-1970 עסק בעריכת דין. בשנת 1976 מונה כשופט בבית המשפט המחוזי בירושלים. בשנת 1981 מונה כשופט בבית המשפט העליון. . נפטר בשנת 1982 , בגיל 63.
אדמונד לויSPEditorאדמונד לויאדמונדלוישופט בית המשפט העליון בדימוסנולד בשנת 1941 בעירק. בשנת 1951 עלה ארצה. בשנת 1958 סיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר ""דביר"" ברמת גן. בשנים 1958-1961 שירת שירות חובה בצה"ל. בשנים 1961-1968 עבד בבית משפט השלום ברמלה בתפקידים שונים. בשנת 1969 סיים את לימודי המשפטים בשלוחה התל אביבית של האוניברסיטה העברית. בשנת 1970 הוסמך כעורך דין. בשנים 1970-1977 עבד כעורך דין עצמאי. בשנים 1978-1979 היה שופט בבית הדין הצבאי המחוזי פיקוד דרום, ובבית הדין הצבאי מחוז מטכ"ל. ביוני 1979 מונה לכהונת שופט של בית משפט השלום. בבמאי 1984 נבחר לכהונת שופט של בית המשפט המחוזי תל אביב. בספטמבר 2000 מונה לתקופה של שנה כשופט בפועל של בית המשפט העליון. באוגוסט 2001 מונה לכהונת שופט של בית המשפט העליון. ביום 11/10/2011 פרש לגימלה נפטר ביום 11/03/2013. ביום 11/10/2011 פרש לגימלה נפטר ביום 11/03/2013.
דב לויןSPEditorדב לויןדבלויןשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-1 בדצמבר 1925, בתל אביב. בבית הספר "תחכמוני" בתל אביב. את לימודיו היסודיי סיי בבית הספר "הגימנסיה העברית" בירושלי את לימודיו התיכוניי בשנת 1943 , סיי להקמת המדינה באצ"ל. לקבוצות הלוחמי " הצטר שירת כאזרח במטה הארצי של משטרת המנדט. כוח אד $ שירת כקצי. ובמילואי מחלקת מקלעי $ במלחמת השחרור שירת בצה"ל כקצי בשלישות הראשית. כשכיר וכעצמאי. ועסק בתחו $ לעריכת די % בשנת 1951 הוסמ בתל אביב. בשנת 1966 מונה לכהונת שופט בית משפט השלו בשנת 1972 מונה לכהונת שופט בית משפט המחוזי בתל אביב. נשיא בית המשפט המחוזי תל אביב. $ בשנת 1979 מונה לסג . $ בשנת 1981 , מונה לשופט בפועל בבית המשפט העליו . $ בשנת 1982 מונה לכהונת שופט בבית המשפט העליו בפני פורומי משפטיי בנושאי לצד עבודתו השיפוטית, הוא העביר הרצאות וקורסי. שימש בתפקיד יו"ר המועצה הלאומית למניעת תאונות ציבוריי תפקידי $ , ומילא מגוו שוני של $ , נשיא מוסדות השיפוט בהתאחדות הכדורגל בישראל ונשיא הכבוד של בית הדי דרכי מכבי. בשנת 1995 פרש לגמלאות. נפטר בשנת 2001 , בגיל 76.
ד"ר שלמה לויןSPEditorד"ר שלמה לויןשלמהלויןשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-22 בפבוראר 1933, בריגה שבלטביה. בשנת 1937 עלה לארץ ישראל. בשנת 1947 סיים את לימודיו בבית הספר היסודי ע"ש ביאליק בנתניה. בשנת 1951 סיים את לימודיו בבית הספר התיכון העירוני ע""ש טשרניחובסקי בנתניה. בשנת 1955 סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר שני במשפטים. בין השנים 1957-1955 התמחה במשרדו של עו"ד י' רוטנשטרייך בתל אביב. בשנת 1957 הוסמך כעורך דין. בין השנים 1966-1957 עבד כעורך דין במשרדו של עו"ד ז' ברוכשטיין בתל אביב. בשנת 1959 הצטרף לצוות ההוראה של האוניברסיטה העברית, בשלוחה בתל אביב. בשנת 1966 מונה כשופט של בית משפט השלום וכרשם בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בשנת 1969 קיבל את התואר דוקטור למשפטים. בשנת 1972 מונה לכהונת שופט בפועל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בשנת 1975 מונה כשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בשנת 1977 מונה כשופט בפועל בבית המשפט העליון. בשנת 1980 מונה כשופט בבית המשפט העליון. בשנת 1995 מונה כמשנה לנשיא בית המשפט העליון. בשנת 2003 , פרש לגמלאות.
משה לנדוי (נשיא)SPEditorמשה לנדוי (נשיא)משהלנדוינשיא בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-29 לאפריל 1912, בדנציג. בין השנים 1930-1933 למד משפטים באוניברסיטת לונדון וקיבל תואר LLB. בשנת 1933 עלה ארצה. בשנת 1934 עמד בבחינות לעורכי דין זרים, ובשנת 1937 הוסמך כעורך דין. בין השנים 1933-1939 עבד במשרד עורכי הדין זמורה, רוזנבליט, קרונגולד, בר שירה, תחילה בת"א ואחר כך בירושלים. משנת 1939 שימש כעורך דין בשותפות עורכי הדין דוכן, לנדוי ושות'. בשנת 1940 מונה כשופט של בית משפט השלום בחיפה. בתאריך 25.7.1948 מונה כשופט בבית משפט המחוזי בחיפה . בתאריך 29.12.1953 מונה כשופט בבית המשפט העליון. בין השנים 1956-1962 1965-1966 עמד בראש הוועד המנהל של הטכניון, מכון טכנולוגי לישראל, ובהמשך כיהן כסגן יו""ר הוועד. בין השנים 1963-1970 עמד בראש הוועדה לחסידי אומות העולם ב"יד ושם". בתאריך 14.9.1976 מונה כממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. בתאריך 5 במארס 1980 מונה לכהונת נשיא בית המשפט העליון. בין השאר, כיהן כחבר בית הדין הבינלאומי לבוררות בהאג. הוא עמד בראש הוועדה המייעצת לדיני מקרקעין,עמד בראש הוועדה המייעצת לסדר הדין הפלילי, עמד בראש הועדה המייעצת לענייני רשויות מעין שיפוטיות, כיהן כסגן יושב ראש המועצה להשכלה גבוהה, כחבר מועצת "יד ושם" וחבר בועדת החקירה לחקר מלחמת יום הכיפורים. ביום 21/04/1982 פרש לגימלה. נפטר ביום 01/05/2011.<img alt="" src="/JudgePhotos/landau.png" style="BORDER:0px solid;" />
השופט מנחם (מני) מאזוזאדווין מלמןהשופט מנחם (מני) מאזוזמנחם (מני)מאזוזשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד בשנת 1955 בג'רבה שבטוניסיה. בשנת 1956 עלה לישראל. בשנת 1973 סיים את לימודיו התיכוניים בישיבה תיכונית מרום- ציון בירושלים במגמה מתמטית-פיסקלית. בשנים 1973 עד 1976 שירת בצה"ל כמפקד טנק. בשנת 1980 סיים בהצטיינות לימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית. בשנים 1979 עד 1981 התמחה בבית המשפט העליון אצל כבוד השופטים שלמה אשר והדסה בן עתו ובמחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה. בחודש אוקטובר 1981 הוסמך כעורך דין. בשנים 1981 עד 1987 שימש כמתרגל/ מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. בשנים 1981 עד 1994 עבד כפרקליט בפרקליטות המדינה. בשנים 1994 עד 2004 שימש כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה. בשנים 2004 עד 2010 שימש כיועץ המשפטי לממשלה. בשנים 2010 עד 2014 שימש כמרצה מן החוץ בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב. ביום 10.11.14 מונה לכהונת שופט בבית המשפט העליון. פרסומים: 1."נסיבות העושות את ההשבה בלתי צודקת - סע' 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, משפטים י' (תש"ם), 487. 2."רפורמה בשיפוט המינהלי בישראל - חוק בתי משפט לענינים מינהלים, תש"ס-2000", משפט וממשל ו' (תשס"א) 233. 3."הזכות לחופש לשון", בית המשפט - חמישים שנות שפיטה בישראל (1999), 182. 4."פרידה מהמשנה לנשיא, השופט אליהו מצא", משפטים לה (תשס"ה-תשס"ו), 513. 5."דברי פרידה מנשיא בית המשפט העליון, השופט אהרן ברק, משפטים לח (תשס"ח), 23. ביום 30.04.21 פרש לגמלה.<img alt=" השופט מנחם (מני) מאזוז" src="/JudgePhotos/MAZUZ.jpg" style="BORDER:0px solid;" />
יעקב מלץSPEditorיעקב מלץיעקבמלץשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד באוקטובר 1923 , בלבוב, שהיתה אז בשלטון פולין. בשנת 1925 עלה עם משפחתו לארץ. למד בבית הספר הריאלי בחיפה, ולאחר מכן בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה. בין השנים 1951-1948 שירת כקצין במשטרת ישראל ולאחר מכן עבד כעורך דין וכמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1979 מונה כשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו. בשנת 1986 מונה כשופט בפועל בבית המשפט העליון. בשנת 1987 מונה למבקר המדינה ונציב תלונות הציבור. בשנת 1988 מונה כשופט קבוע בבית המשפט העליון. בשנת 1993 פרש מכס השיפוט. בשנים 2005-1996 שימש כיושב-ראש הוועדה לציון חסידי אומות העולם הפועלת ליד מוסד "יד ושם". עמד בראש "הוועדה הציבורית לבחינת המבנה הארגוני של המוסדות להשכלה גבוהה, בראשותו של שופט בית המשפט העליון (בדימוס) יעקב מלץ – ועדה ציבורית לבחינת מבנה האוניברסיטאות, שהמליצה על שורת רפורמות במבנה ההשכלה הגבוהה בישראל. המלצותיה פורסמו בינואר 2000 נפטר בשנת 2006 , בגיל 83.
המשנה לנשיאה חנן מלצראדווין מלמןהמשנה לנשיאה חנן מלצרחנןמלצר שופט בית המשפט העליון בדימוסנולד בשנת 1951 בישראל. בשנת 1973 סיים בהצטיינות את לימודי המשפטים, כעתודאי באוניברסיטת תל אביב. בשנים 1977-1973 שירת בצה"ל. בשנת 1977 הוסמך כעורך-דין ומאז עסק במקצוע כעורך-דין עצמאי. בשנים 1982-1972 שימש כמתרגל וכעוזר מחקר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. משנת 1994 שימש כמורה מן החוץ בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. בשנים 2002-1998 שימש כמרצה ראשי למשפט מינהלי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן. באוגוסט 2007 מונה לכהונת שופט בית המשפט העליון. באוקטובר 2017 מונה לכהונת משנה לנשיאת בית המשפט העליון. ביום 12.04.21 פרש לגמלה.<img alt="השופט חנן מלצר" src="/JudgePhotos/Melcer.jpg" style="BORDER:0px solid;" />
אליהו מניSPEditorאליהו מניאליהומנישופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-23 בדצמבר, בעיר חברון. בן למשפחת רבנים ומקובלים, שעלתה ארצה והתיישבה בחברון. בשנת 1921 סיים את לימודיו בביה"ס לגנים ירושלים. בשנת 1926 קיבל סמיכות להוראה בבית המדרש העברי למורים מייסודו של פרופ' דוד ילין. בשנת 1929 סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באונברסיטת ליברפול באנגליה. בשנת 1932 סיים את לימודיו בבאר האנגלי וקיבל את התואר ד"ר למשפטים. בין השנים 1933-1948 שימש כמרצה וכבוחן בבית הספר למשפטים של ממשלת המנדט. בין השנים 1934-1948 עבד כעורך דין וכנוטריון, במשרדו הפרטי. בין השנים 1942-1948 כיהן כקונסול כללי של מדינת מכסיקו בארץ . בשנת 1948 התמנה לשופט בבית המשפט המחוזי . בשנת 1952 מונה לנשיא תורן של בית המשפט המחוזי עם סמכות שיפוט ארצית. היה חבר בוועד החינוך ובוועד המייעץ לענייני המוסדות להשכלה גבוהה ומפעלי מדע ומחקר כיהן כיו"ר וועדת המשנה לשכר הלימוד בבתי הספר הגבוהים . כן כיהן כיו""ר ועדת החקירה לענייני שבת . בשנת 1962 מונה כשופט בבית המשפט העליון. בשנת 1977 פרש לגימלה. נפטר ביום 01/06/1996, בגיל 86.
אליהו מצאSPEditorאליהו מצאאליהומצאשופט בית המשפט העליון בדימוסנולד ב-4 בינואר 1935, בתל אביב. בשנת 1949 סיים את לימודיו בבית הספר היסודי "גאולה" בתל אביב. בשנת 1953 סיים את לימודיו בבית הספר התיכון בתל אביב. בין השנים 1956-1953 שירת בצה"ל. בין השנים 1960-1957 למד בפקולטה למשפטים בתל אביב. החל את לימודיו בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה וסיים אותם באוניברסיטה העברית, בשלוחה שבתל אביב. בד בבד עם לימודיו עבד לפרנסתו כפקיד בנק. בין השנים 1963-1961 התמחה במשרד עו"ד יהודה מצא בתל אביב. בשנת 1963 הוסמך כעורך דין, והמשיך לעבוד כעורך דין במשרדו של עו"ד יהודה מצא. בין השנים 1972-1970 למד לימודי תואר שני במשפטים, באוניברסיטת תל אביב. בין השנים 1972-1963 עסק בעריכת דין במשרד עורכי הדין ש' פ' האז, ד"ר ה' גליקסמן וצבי יעקבי בתל אביב. בשנת 1969 הגיש מועמדות לכהונת שופט של בית משפט השלום ועבר את ועדת המשנה לבחירת שופטים, אך בשל מחסור בתקנים פנויים התעכב מינויו. בין השנים 1978-1972 שירת בשירות קבע בצה"ל. תחילה מונה כשופט משפטאי בבית-דין צבאי מחוזי, ובשנת 1973 , לאחר מלחמת יום הכיפורים, מונה כנשיא בית הדין הצבאי במחוז מרכז. בשנת 1974 הוענק לו התואר מוסמך למשפטים. בין השנים 1980-1978 כיהן כשופט בבית משפט השלום בבת ים. בין השנים 1984-1980 כיהן כשופט של בית משפט השלום בתל אביב-יפו. בשנת 1984 מונה כשופט בבית משפט המחוזי בתל אביב-יפו. בשנת 1989 מונה כשופט בפועל בבית משפט העליון. בשנת 1991 מונה כשופט בבית משפט העליון. בשנת 2004 מונה כמשנה לנשיא בית המשפט העליון. בשנת 2005 פרש מכס השיפוט.
הנשיאה מרים נאוראדווין מלמןהנשיאה מרים נאורמריםנאורנשיאת בית המשפט העליון בדימוסנולדה בירושלים. בשנת 1965 סיימה את לימודיה התיכוניים בגימנסיה העברית בירושלים. בשנים 1965-1967 שירתה בצה"ל. בשנת 1971 סיימה את לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך השנים לימדה מקצועות שונים באוניברסיטה העברית. בשנת 1972 הוסמכה כעורכת דין. בשנים 1972-1979 עבדה בפרקליטות המדינה. בינואר 1980 נבחרה לכהונת שופטת של בית משפט השלום בירושלים. באפריל 1988 נבחרה לכהונת שופטת בפועל של בית המשפט המחוזי בירושלים. במאי 1989 נבחרה לכהונת שופטת של בית המשפט המחוזי בירושלים, שם עסקה בכל תחומי המשפט. בין השאר כיהנה בתפקיד אב בית הדין להגבלים עסקיים ובתפקיד אב בית הדין לחוזים אחידים. באוגוסט 2000 מונתה לסגנית נשיא לעניינים מנהליים. ביוני 2001 מונתה לכהונה בפועל כשופטת בית המשפט העליון. ביוני 2003 מונתה לכהונת שופטת של בית המשפט העליון. במאי 2012 מונתה לכהונת המשנה לנשיא בית המשפט העליון. בינואר 2015 מונתה לכהונת נשיאת בית המשפט העליון. ביום 26/10/2017 פרשה לגימלה. בשנת 2018 מונתה לנשיאת בית הדין הציוני העליון של ההסתדרות הציונית הממלכתית בשנת 2018 הצטרפה למועצת המנהלים של המכון למדיניות העם היהודי מיסודה של הסוכנות היהודית לארץ ישראל בשנת 2019 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ביוני 2021 מונתה לעמוד בראש ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון ל"ג בעומר בקבר הרשב"י בהר מירון נפטרה ביום 24.1.2022.<img alt="הנשיאה מרים נאור" src="/JudgePhotos/Naor.jpg" style="BORDER:0px solid;" />
שושנה נתניהוSPEditorשושנה נתניהושושנהנתניהושופטת בית המשפט העליון בדימוסנולדה ב-6 באפריל 1923, בעיר דנציג. בשנת 1924 עלתה לארץ ולמדה בבית הספר הריאלי העברי בחיפה. בשנת 1940 עברה את מבחני הבגרות שהונהגו על ידי שלטונות המנדט הבריטי. בין השנים 1946-1941 , למדה לימודי משפטים ב"שערי משפט". בשנת 1947 הוסמכה כעורכת דין. לאחר קבלת הרישיון לעריכת דין, החלה לעבוד במשרד עו"ד אמנון ליפשיץ. באמצע שנת 1948 התגייסה לצה"ל ושירתה 10 חודשים בתפקיד סגנית התובע הצבאי של חיל האוויר. עם שחרורה מצה"ל ועד שנת 1951 עבדה כעורכת דין במשרד עורכי הדין ש' הורביץ ושות'. בין השנים 1953-1952 עבדה במשרד עורכי הדין פרידמן- שומיסר בחיפה. בין השנים 1955-1952 שהתה עם משפחתה בארצות הברית. בשנת 1969 מונתה כשופטת של בית משפט השלום בחיפה. בשנת 1974 מונתה כשופטת בבית המשפט המחוזי בחיפה. בשנת 1982 מונתה כשופטת בבית המשפט העליון. בשנת 1988 עמדה בראש ועדת החקירה הממלכתית לבדיקת תפקודה ויעילותה של מערכת הבריאות בישראל, ועדה שזכתה לשם "ועדת נתניהו". בשנת 1997 מונתה לעמוד בראש ועדה ציבורית לבחינת גיל הפרישה בעבודה. ועדה זו המליצה על העלאת הגיל לפרישת חובה מגיל 65 לגיל 67 , וכן להשוות את גיל הפרישה . לגברים ולנשים. המלצות ועדה זו אומצו על ידי ממשלת ישראל בשנת 2003 בסוף שנות ה 90- מונתה לכהן כסגנית יושב-ראש המועצה להשכלה גבוהה. בשנת 1993 פרשה מכס השיפוט. בשנת 2006 כיהנה כחברה קבועה בקורטוריון של הטכניון.