אולמות המשפט נבדלים זה מזה בגודלם ובעיצובם הפנימי, אך המבנה הארכיטקטוני הבסיסי שלהם דומה. לכולם תכנית כללית דומה שמקורהּ בבזיליקה הרומית: מבנה אורכי, שני טורי עמודים לאורכו ומעליהם חלונות שמהם נכנס האור הטבעי לתוך האולם. מבנה הבזיליקה הרומית שימש במקור בתרבות הרומית כמבנה ציבורי מלכותי, בין היתר לצורכי משפט. בעת העתיקה מבנה זה שימש גם את הסנהדרין. לימים, הבזיליקה שימשה גם כמבנה ציבורי לתפילה: מבנה זה שימש את היהודים בתקופת התלמוד לבנייה של בתי-כנסת, את הנוצרים לבניית כנסיות ואת המוסלמים לבניית מסגדים.
אף שמקור המִתאר עתיק, הוא מיושם במבנה בית המשפט בנטייה הפוסט-מודרנית של כל הבניין. הקירות חלקים ונטולי אמנות. בכך מבוטאת השאיפה לעשיית צדק בבהירות וללא "תפאורה" מיותרת, אשר עלולה להסיח את דעתם של השופטים מהדיון המשפטי. העיטור היחיד באולם הוא סמל המדינה הנמצא מאחורי מושב השופטים ורק היושבים מול השופטים רואים אותו. פתחֵי הכניסה לאולמות עוצבו באופן שלא יפריע ככל הניתן למהלך המשפט: פתח הכניסה לאולם הוא כפול וצדדי, כדי שתנועת הציבור הנכנס לצפות במשפט תפריע באופן המועט ביותר לשופטים ולמתדיינים. גם צירי הדלתות בנויים כך שאי-אפשר לטרוק את הדלתות.
אור טבעי מאיר את האולם מתוך אשנבי-גג שנבנו בין הקירות החיצוניים לבין העמודים. העמודים עצמם מרמזים על הפרדה בין פנים וחוץ. בכל אולמות המשפט (למעט באולם א') ישנם שני תאים בצדדים. תא אחד מיועד לאסירים ולעצירים והתא השני לעיתונות. במפלס נמוך יותר מדוכן השופטים מצוי מקום מושבם של מזכיר/ת ההרכב ושל הקלדנ/ית. עורכי-הדין ישובים בצורת חצי-גורן מול דוכן השופטים. המבקרים במשכן רשאים על-פי רוב להיכנס לאולמות המשפט במהלך הדיונים, אך נדרשים לכבד את כללי ההתנהגות החלים בהם. חובה לכבות טלפונים סלולאריים וכן אסור לצלם את מהלך הדיונים או להקליטם. בכל אולמות המשפט אין על הקירות ולוּ שעון אחד. בכך מבוטאים השאיפה והרצון לעשות משפט צדק עם כמה שפחות אילוצים חיצוניים ומגבילים.
בכל האולמות מעל מרכז אזור ההתדיינות – בין שולחן השופטים לבין שולחן עורכי הדין – ישנו צוהר מעגלי גדול המספק אור לאזור ההתדיינות. מִתארו המעגלי יוצר המחשה ויזואלית למושג צדק ברוח הפסוק "...ינחני במעגלי צדק..." (תהילים כ"ג). אפשר לומר גם שהצדק הוא מעל כולם. דוכן השופטים ושולחן עורכי-הדין משלימים אף הם יחד צורה של מעגל.
בכל האולמות ניצב בקיר האחורי מתִאר מעץ אדר מולבן המדמה את ה"משרביה". זה הוא אלמנט דקורטיבי בארכיטקטורה המוסלמית המאפשר לראות ולא להראות. דקורציה זו גם מסמלת את מיקומנו בין מזרח למערב וגם בולעת את ההד באולם וכך משפרת את האקוסטיקה הפנימית.